נטען כי השיקים שמסרה התובעת לקיבוץ היו שיקים דחויים בשנה, שלא הופקדו ונמסרו כדי להראות כוונות לעתיד, אולם הכוונות הללו לא התממשו בהמשך, שכן התובעת לא רצתה עוד בהסכם ובסיכון שהוא טומן בחובו ולא הייתה מוכנה לקיימו, אלא אם ישונה לחלוטין. נטען כי התובעת לא מסרה שיקים דחויים לשנת 2009, כך שהשיקים הדחויים שמסרה לשנת 2008 נותרו כ"אות מתה" ואיש לא היה יכול לעשות בהם שימוש ולא התכוון לעשות בהם שימוש.
--- סוף עמוד 39 ---
לסיכום, הגשת התביעה הינה ניסיון של התובעת להתעשר שלא כדין על חשבון הקיבוץ. התובעת סברה כי ניהול תביעה נגד הקיבוץ ירתיע ויוביל לפשרה. נטען כי הנתבע רצה לפרוש מהאגודה לאחר פדיון זכויותיו וכך כתב בחוזה בין הצדדים. הנתבע לאורך כל הדרך רצה לקיים את ההסכם עם התובעת שכן עבורו זה הסכם מצוין. נטען כי אף גוף לא שילם לנתבע 10% מעל מחיר המחירון של האגודה ואף אחד לא הציע תשלום של 200 אלף דולר כדמי כניסה. צו המניעה של האגודה הביא לטרפוד הדברים. הנתבע רצה להמשיך ולקיים ההסכם בין הצדדים, אולם התובעת לא הסכימה לקיימו כמות שהוא וכל הזמן ניסתה לשפרו ביחס לזה שנחתם בין הצדדים. הקיבוץ מצדו הלך בכל פעם לקראת התובעת אולם התובעת מצאה, פעם אחר פעם, תירוץ שלא לחתום על ההסכם.
נטען כי אי קיום ההסכם יצר נזק לקיבוץ, בעוד שלתובעת נחסכו כספים רבים.
הנתבע ביקש לדחות התביעה על כל רכיביה ולחייב התובעת בהוצאות משפט.
הראיות
מטעם התביעה העידו שני עדים. עת/1, מר ארז רוזנבליט, רואה חשבון בהכשרתו אשר ערך חוות דעת שהוגשה, בין היתר, להוכחת נזקי התובעת וכן עת/2, מר פנחס מישל מרציאנו, אשר בתקופה הרלוונטית לכתב התביעה וגם, כעת משמש כמנכ"ל החברה התובעת.
גם מטעם ההגנה העידו 2 עדים, עה/1, עו"ד מיכאל תשבי, אשר ייצג את הקיבוץ בבקשה לצו מניעה שנקטה נגדו האגודה ואף עסק במתן ייעוץ משפטי לקיבוץ בקשר להסכם עם התובעת, ועה/2, מר יורם סהר - מרכז המשק של הקיבוץ אשר פעל בשם הקיבוץ במגעים עם התובעת.
הצדדים אף הגישו מסמכים שונים לתמיכה בטענותיהם.
יריעת המחלוקת
כמובא לעיל, התביעה שבפניי אוחזת בטענה מרכזית אחת והיא, כי הקיבוץ - הפר את ההסכם שנחתם בינה לבינו באופן בוטה ומתמשך, ונהג כלפיה בחוסר תום לב של ממש, העולה כדי הולכת שולל.
ההפרה המיוחסת לנתבע הינה בשני מישורים.:
--- סוף עמוד 40 ---
המישור הראשון, בניהול משא ומתן בחוסר תום לב תוך הצגת מצגי שווא במטרה להניע את התובעת להתקשר עם הקיבוץ בהסכם ארוך טווח. בקליפת אגוז, אציין כי התובעת מתייחסת לארבעה מצגים עיקריים: הראשון, כי אין כל מניעה מבחינת הקיבוץ להתקשר עם התובעת בהסכם ארוך טווח; השני, כי ככל שהאגודה תערים קשיים על שיווק יבול 2007, העניין ייפתר באמצעות תשלום קנס לאגודה כאמור בהסכם; השלישי, כי הקיבוץ כבר הודיע לאגודה על כוונתו להשתחרר מההסכם עמה וכי ההליך להפסקת חברותו באגודה עומד לקראת סיום; הרביעי, כי חברי אגודה נוספים הפסיקו את חברותם באגודה.