--- סוף עמוד 70 ---
באשר להחלטתו המודעת של הקיבוץ שלא לערב את התובעת בהליך המשפטי שננקט נגדו על ידי האגודה, הופנה סהר ל"הואיל הראשון" בעמ' 2 להסכם, לסעיף 12 להסכם (בו נכתב שהקיבוץ והיקב יעשו הכל כדי להגן על הפרויקט ועל ההסכם) והוא נשאל, האם אין בכך כדי להטיל חובה על הקיבוץ לעדכן את התובעת אודות הגשת הליך נגדו וסהר השיב (עמ' 61 ש' 29 ואילך), "זו לא חובה, ובהחלט זה עלה לדיון, והיה שיקול לפני שהגענו לבית המשפט לאחר הבקשה של כרמל, ואני גם לא משפטן, שכרמל כשביום חמישי קיבלנו מהם את הבקשה לדיון, חיפשנו עורך דין וזה לקח זמן, ובסופו של יום התקשרנו עם מיכאל תשבי, שהבנו שהוא עו"ד שמתמצא בסוגיה של כרמל מזרחי ובסוגיה שאליה נקלענו, והוא ידוע כמכיר את הנושא היטב, ולאחר התייעצות אתו, לקראת הדיון, מה נכון ומה רצוי וכדאי, על פי עצתו, החלטנו לא לערב את מישל לפני הדיון, אני חושב שגם בדיעבד זו הייתה החלטה נכונה. אם היינו עושים כך, היינו מחויבים להוצאות משפטיות וגם לא היה לנו שום סיכוי לעמוד מול כרמל בדיון בבית המשפט כשהגענו לדיון בבית המשפט, הגענו עם טענה שכרמל לא משלם כמו שצריך, ולא מתכוון לשלם כמו שצריך ובאמת בדיון מה שהיה, השופטת אמרה לכרמל מה יש להם לומר על הנושא הזה, ומה שכרמל אמרו והפתיע גם אותנו שהם התחייבו למלוא התשלום, התחייבו לתת ערבויות לתשלום, התחייבו ללכת אתנו לבוררות על הקיזוז של 20 אחוז בשנתיים קודם. כל הדברים שמעולם לא היינו יכולים להגיע איתם לדיון, כמו ערבויות, פתאום התהפך, זה היה הישג. אבל מצד שני, כל העסק נדפק. כרמל, כדי לזכות בתביעה שלהם נגדנו, הם עשו מהלכים יוצאי דופן." (ההדגשות שלי – נ.נ).
סהר אף נשאל האם כאשר אגודת הכורמים הגישה בקשה לצו מניעה והמרצת פתיחה, הוא שקל/חשב להתקשר למישל מרציאנו ולעדכן אותו בכך וזה השיב (עמ' 63 ש' 16), "אני כבר אמרתי קודם שלא הודעתי לו, על פי הייעוץ המשפטי שקיבלתי".
בהמשך הדברים הוא הסביר, כי כשקיבל את צו המניעה הוא התייעץ עם עורך דין תשבי שהיה ידוע כבקיא בנושא של כרמל מזרחי על היבטיו השונים. בהתייעצות עם עו"ד תשבי, הם הגיעו למסקנה שלא יהיה נכון לערב את התובעת. לדבריו, היה ברור כי אם יערבו את מישל מרציאנו הוא גם יתייצב לדיון והם סברו כי הדבר לא יתרום לדיון אלא ההיפך מכך. סהר נשאל האם לאחר הדיון ואחרי שהשופטת הציעה לקיבוץ להגיע להסכם פשרה עם האגודה, עלה בדעתו להתקשר למישל מרציאנו ולומר לו על כוונת הקיבוץ לחתום על הסכם פשרה והוא השיב (עמ' 64 ש' 1 -2) "תוך כדי הדיון לא היה זמן לעסוק בזמנים אחרים. זה היה זמן לחוץ, זה היה ביום שישי. לא היה הרבה זמן לעשות דברים אחרים".