עה/2 הופנה לסעיף 4 לנספח 12 לתצהיר מישל מרציאנו (מכתב מיום 19.11.08 ששלח ב"כ התובעת לב"כ הקיבוץ, שבסעיף 4 שם נכתב: "מאחר והתאריך של 01.12.08 הולך וקרב, אין בכוונת מרשתי לעבור לסדר יום ולפספס שוב את העונה הבאה") והוא השיב "אני מניח שהמכתב מיום 19.11.08 הובא לידיעתי". סהר הופנה למכתב נוסף מיום 15.12.08 שבו נכתב בין היתר, "אני מקווה שהגשת
--- סוף עמוד 82 ---
לכרמל מזרחי את המסמכים הנדרשים כדי שהקיבוץ יהיה מסוגל לעמוד בהסכם שנחתם לפני זמן רב") והוא נשאל האם הוא מכיר את המסמך והשיב "אני לא זוכר כרגע, אבל אני מניח שבזמנו ראיתי אותו." נאמר לו כי במכתב זה מביע ב"כ התובעת את ציפייתו כי ב"כ הקיבוץ אכן הגיש את המסמכים לכרמל כדי שהקיבוץ יהיה מסוגל לעמוד בהסכם והעד נשאל, "מצד אחד יש לך הסכם חתום ל-21 שנה, מצד שני יש תוספת להסכם, שלא נחתמה, ואני שואל אותך בתור מי שהצהיר בתצהירו שההסכם המקורי מצוין ואתה מקבל אותו ככתבו וכלשונו, למה אחרי שאתה מקבל הודעה כזו, ויש לך חוזה חתום, את לא פועל להודיע לאגודת הכורמים על הפסקת החברות", הוא השיב (עמ' 66 ש' 28 ואילך) "יש דברים שהם לא פחות חשובים מחתימה על ההסכם. צריך לעשות דברים כדי לתת להסכם תוקף. חוץ מזה החיים לא מתנהלים במסמכים. אנו נפגשנו עם מישל כל הזמן. היה ברור לנו לוח הזמנים. אמרנו לו בוא נגמור את הדברים לפני שיגיע המועד הבעייתי ומי שהתחמק כל הזמן מלסגור דברים, זה מישל". לשאלה כיצד יתכן שהתובעת פנתה בשלושה מכתבים לפחות, בו בזמן
שאין בנמצא ולו מכתב אחד מטעם הקיבוץ, בו מביע הקיבוץ עמדתו כי ההסכם המקורי אינו בתוקף או כי יש תנאי סף לקיום ההסכם, השיב סהר (עמ' 67 ש' )4 "אמרתי לפני רגע, שנפגשנו עם מישל, נסענו אליו ליקב. החיים לא התנהלו רק במסמכים." (ההדגשה שלי – נ.נ).
לא מיותר בהקשר זה להפנות, גם לתשובת סהר לשאלה אודות מכתב ההתראה שנשלח לקיבוץ לפני הגשת התביעה (מכתב מיום 23.7.09, נספח 14 לתצהירו של מישל) ולתשובתו, (עמ' 67 ש' 24) "אני מניח שכן". נאמר לעד כי בסעיף 10 למכתב, כתב ב"כ התובעת כי זו נדהמה לגלות כי אין בכוונת הקיבוץ למסור לה את יבול הענבים לשנת 2009 והוא התבקש להסביר פשר תמיהת התובעת ותשובתו לכך (עמ' 67 ש' 28 ואילך), "אני חושב שהמכתב הזה וגם במכתב נוסף, זו קצת היתממות ואף יותר מזה, ברור להם היה שלא הגענו להסכמות. ברור להם שהתובעת לא עמדה בכל הדברים הנוספים, לתת כסף, שמצוינים במפורש בהסכם, וערב הבציר ברור שלא יקרה שום דבר, והמכתב הזה הוא כבר חלק מהתכנון למשפט. ברור כבר בשלב הזה שבשנת 2009 לא הולך לקרות דבר." העד הופנה לסעיף 18 לאותו מכתב ונאמר לו שקודם לכן אמר שההסכם מצוין ושהיה חותם עליו ואז הוא נשאל, "..ופונה אליך הצד השני שאתה מקבל את ההסכם, מדוע לא נענית לדרישה זו" ותשובתו לכך (עמ' 68 ש' 3 ואילך) "הסברתי קודם שלהגיד ולכתוב זה לא מספיק אבל כבר למדנו משנת 2007, והיה ברור לנו שדבר טוב לא יצא מזה. אם היינו צריכים להודיע עד 12/08 שאנו לא נספק את הענבים. הניסיון להציג את המכתב של יולי, זה קצת היתממות. יש גם את המכתב אח"כ של עו"ד תשבי שנתן תשובה למה." (ההדגשות שלי- נ.נ).