להבנתי, גם בשלב האמור, הסכם 2007 היה שריר וקיים, חרף רצונם המשותף של הצדדים לנסות ולהסכים על שינויים התאמות, נוכח המציאות שנוצרה בעקבות מתן צו המניעה.
איני מקבלת טענת הנתבע כי ההסכם עם התובעת כבר לא היה בתוקף וכי המשא ומתן בין הצדדים נועד לגיבוש הסכם חדש תחת ההסכם שפג תוקפו. נוסח הטיוטות להסכם אינו מותיר כלל מקום לספק כי מדוברבתוספת להסכם קיים, ואף התכתבות שהוחלפה בין הצדדים מלמדת על רצון לבצע התאמות נוכח היות ההסכם, הסכם ארוך טווח.
נוסף על כך, אין להתעלם מהתנהגות הצדדים ובעיקר, החלפת שיקים ושינוי התאריכים בהם למועדים עוקבים לשנה שלאחר מכן.
העולה מן המקובץ לעיל, כי לא נמצא יסוד ובסיס לטענת הנתבע כי הסכם 2007 פג ותוקפו פקע בשלב שלאחר מתן צו המניעה.
מהראיות שבאו בפני מתחייבת מסקנה נוספת ולפיה, הקיבוץ לא התכוון להשתחרר מההסכם עם האגודה (באמצעות מתן הודעה), בטרם יבטיח זכותו לקבל תשלום בגין מניותיו באגודה, זאת בניגוד להצהרותיו בפניי ובין היתר, כי ההסכם בין הצדדים בוטל לאחר הדיון בצו המניעה וכי ככל שהייתה הפרה של ההסכם, היתה זו הפרה של התובעת, שמצידה, לא שילמה סכומים שנקבעו בהסכם וכן, כי הקיבוץ לא התכוון למסור הודעה בטרם יחתם הסכם חדש.
להבנתי, לפחות לאחר הדיון בצו המניעה, הבין הקיבוץ כי כל עוד הינו קשור בהסכם עם האגודה, זו לא תוותר על זכותה לקבל את יבול הענבים ממנו, כשם שעשתה בשנת 2007. בנסיבות אלו, החלפת טיוטות "תוספת להסכם" ומכתבים עם התובעת בשלב שלאחר הדיון בבקשה לצו מניעה (בחודש יולי 2007), ואי מתן הודעה על עזיבת האגודה, יש בהם משום חוסר תום לב בקיום ההסכם, שכן הקיבוץ המשיך לאחוז בחבל משתי קצוותיו ומיאן להפנים את חובתו הבסיסית להתנתק תחילה מהאגודה.
יש להוסיף ולומר כי טענות הנתבע שרק משום שלא הגיע להסכמות עם התובעת לגבי הטיוטות, הוא נמנע מלמסור הודעה לאגודה בדבר עזיבה, אין בהן דבר וחצי דבר.
--- סוף עמוד 85 ---
על פי התרשמותי, הנתבע לא התכוון להודיע לאגודה מאומה עד אשר יוכל לפדות את מניותיו. לא מופרך לומר כי מהלך זה של החלפת טיוטות ומכתבים עם התובעת, נועד, לפחות מבחינת הנתבע, לאפשר לו "למשוך זמן" עד להשגת הסדר חברים.
בחקירה נגדית נשאל עה/2 כי גם אם היה בנמצא יקב שירכוש את כל תפוקת הענבים שלו, הוא לא היה מודיע לקיבוץ על הפסקת ההתקשרות, שכן הוא ציפה לקבל תחילה תמורה בגין המניות ועל כך השיב, (עמ' 58 ש'17-18) "לקיבוץ יש בהחלט שורה של אינטרסים וצריך היה לשקול כל דבר והקיבוץ לא יוותר על האינטרסים שלו בכרמל אותם הוא צבר בעמל רב. זה לא משהו שאפשר לזרוק אותו". לע.ה/2 נאמר שכבר בסוף שנת 2005 הייתה לקיבוץ אפשרות להודיע לאגודה על הפסקת חברות באגודה בהתאם לתקנון והעד השיב (עמ' 58 ש' 9-10) "תיאורטית יש אפשרות כזו. אבל למה שהקיבוץ יעשה זאת, וילך הביתה ולמה הוא יהיה קשור?" סהר העיד כי "לקיבוץ יש מניות בכרמל שעלו לנו כסף, לא ידענו בדיוק מה חלקנו, אבל ידענו שיש לנו מניות מעבר לשיווק" (עמ' 58 ש' 12-13).(ההדגשות שלי – נ.נ).