ניתן בהחלט לומר כי בנקודת הזמן שבה היה על הנתבע להודיע עד ליום 1.12.08 כיצד בכוונתו לנהוג ביבול 2009, יחסי הכוחות בין הצדדים מעידים כי התובעת הייתה תלויה לחלוטין במוצא פיו של
--- סוף עמוד 90 ---
הנתבע ושיתוף הפעולה מצד הנתבע, שכלל גם החלפת טיוטות, מוסיף ומחזק ההתרשמות כי הנתבע ביקש להוסיף ולעמוד על זכויותיו כלפי האגודה, הגם שהיה מודע לעובדה כי התובעת ממתינה בקוצר רוח לענבים.
אם לא די בכל אלה, הרי שבעת שגובש הסכם החברים עם האגודה הנתבע ידע כי לא יוכל להשתחרר מההסכם עם האגודה בשנים הקרובות ולמצער, עד לשנת 2015.
לאור עקרונות הסדר זה, ובפרט נוכח מחויבותו של הנתבע לספק ענביו לאגודה במשך חמש שנים נוספות ועקב כך הוא מנוע מלקיים את התחייבותו כלפי התובעת, כל אלו הטילו לפתחו של הקיבוץ, לכל הפחות, את החובה לעדכן התובעת על מצב הדברים ולוודא, כי זו אכן מודעת לכך שעד חודש 5/15 אין ביכולת הקיבוץ לקיים התחייבויותיו כלפיה.
סעדים
לאחר הגשת התביעה הודיעה התובעת כי היא מוותרת על סעד האכיפה ועותרת לקבלת הסעדים כדלקמן:
א. פיצוי הסתמכות בסך של- 2,164,168 ₪. התובעת טענה כי היא נערכה לקליטת יבול ענבי הקיבוץ החל מבציר שנת 2007 ולצורך כך, פעלה להכפיל את כושרה לעבד ולייצר יין מ-300 טון בשנה ל-600 טון בשנה, נטען כי התובעת רכשה פעילותו של יקב אחר וכן את מכלי התסיסה שלו; ביצעה רכש מאסיבי של ציוד ומכונות על מנת לעבות ולהגדיל את כושר הייצור; השקיעה משאבים רבים בתשתיות, בגיוס כח אדם והכשרתו לצורך קליטת היבול מן הקיבוץ. נטען כי הסכום הנטען נתמך בחשבוניות רכישה שצורפו לתצהירו של מישל כנספח 5 ובחוות דעתו של המומחה מטעמה (סעיף טו' לחוות דעתו).
ב. פיצויי קיום בסך של- 2,885,349 ₪ בצירוף מע"מ. נטען כי אם הקיבוץ היה עומד בהתחייבויותיו על פי ההסכם, התובעת הייתה מפיקה בשנים 2007, 2009 ו-2010 רווח כולל בסך של- 2,885,349 ₪ וזאת בהתאם לחוות הדעת של המומחה מטעמה וכן, בהסתמך על דוחותיה הכספיים לשנים הרלוונטיות.
ג. השבה בסך של- 89,744 ₪. נטען כי לאחר חתימת ההסכם, פנה הקיבוץ אל התובעת והודיע לה כי יש באפשרותו להשיג שתילים לנטיעת כרם חדש וביקש לדעת האם התובעת תהיה מעוניינת
--- סוף עמוד 91 ---
להשתתף בנטיעה. נטען כי התובעת הסכימה והשתתפה בנטיעה חדשה בהיקף של כ-50 דונם בסכום של 89,744 ₪ (עותקי חשבוניות מס שקיבל הקיבוץ בגין הנטיעה החדשה ששולמה על ידי התובעת צורפו כנספח 4 לתצהירו של מישל מרציאנו. יצוין כי חשבונית אחת רשומה על שם הקיבוץ, אך היא עצמה נושאת את השם "גרף אביהו ודני" והחשבונית השנייה עבור הקיבוץ נושאת את השם "יהודה זימנבודה חקלאי ושתלן").