השופט ברק הוסיף ועמד על האפשרות והתנאים לצירוף סעדים (שם, סעיף 17 לפסק דינו):
"מבחינה עקרונית, אין כל מניעה לצרף סעדים על-פי ענפי המשפט השונים. עם זאת, אין לומר מראש, כי צירוף זה אפשרי הוא תמיד. יש לבחון כל מקרה ומקרה לפרטי פרטיו. יש לבחון, אם בצירוף הסעדים אין משום התעשרות שלא כדין של הנפגע ומשום סתירה להנחות היסוד עליהן מושתתת התביעה. אם אכן מתקיימים תנאים אלה (התעשרות שלא כדין של הנפגע וסתירה
--- סוף עמוד 93 ---
בהנחות היסוד) הצירוף אינו אפשרי. אם תנאים אלו אינם מתקיימים, אין כל מניעה לצירוף. ניתן להדגים גישה עקרונית זו בדוגמה הבאה: חוזה הופר. הצד הנפגע רשאי לצרף לסעד הביטול (שהוא סעד חוזי) תביעת השבה של התמורה העצמית (סעד שהוא בעשיית עושר ולא במשפט, אם כי הוא מופיע בדיני החוזים; ראה ע"א 186/77 [10]). שני אלו יעמידו אותו באותו מצב שבו היה נתון לולא נכרת החוזה. על-כן, אין הוא רשאי לצרף לשני אלה תביעת אכיפה או תביעת פיצויים, שנועדו להעמידו במצב שבו החוזה לא הופר. עם זאת, הוא רשאי לצרף תביעת פיצויים, שנועדה לפצותו על פגיעה באינטרס ההסתמכות. בעניין זה יהיה צורך לדאוג לכך, כי הפיצוי שיתקבל יביא בחשבון את השבת התמורה העצמית, שאם לא כן יתעשר הנפגע שלא כדין (ראה פרידמן, בספרו הנ"ל, בעמ' 459). אכן, הצדק עם חברי, השופט ש' לוין, הקובע, כי עקרונית ניתן "להגיש תביעה הכוללת עילות חלופיות בחוזה ובעשיית עושר", וכי "השאלה היחידה שיש לבחנה היא, אם, בנסיבות העניין, קיימת מניעה לסמוך על העילה החלופית, אם משום שהתובע עדיין חייב למלא את חלקו לפי החוזה, אם משום שהוא חייב להחזיר דבר שקיבל על פיו, ואם משום שקיימות נסיבות אחרות המונעות הגשת תביעה כאמור על יסוד עילות חלופיות. אכן, אין מדובר בכלל נוקשה אלא בהתחשבות בנסיבות קונקרטיות". (ההדגשות שלי – נ.נ).
בהקשר זה מצאתי לנכון להפנות גם לפסק דינו של השופט מ.חשין ז"ל, בעניין מלון צוקים שאוזכר לעיל:
"לא יימצאו חולקים על כך כי נפגע זכאי הן לפיצוי (סע' 10 לחוק התרופות) והן להשבה (סע' 9 לחוק התרופות), ובלבד שלא יזכה בפיצויי-כפל בגין אותו אינטרס (ראה, למשל: ג' שלו, דיני חוזים (תש"ן) 568).ואולם נשאלת שאלה: אותו פיצוי שלפי סעיף 10 לחוק - מה טיבו? האם הוראת סעיף 10 לחוק עניינה באינטרס הקיום, באינטרס ההסתמכות או בשניהם יחדיו? ושוב: לא יימצאו חולקים על כך כי הוראת סעיף 10 עניינה באינטרס הקיום - זו נישמתו היתירה של משפט החוזים, ולדבר אחיזה חזקה בלשון סעיף 10: הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו "עקב ההפרה ותוצאותיה", ופשוט שנזק זה ממקם עצמו (למיצער) באינטרס הקיום. יחד עם זאת, אל ייראו הדברים בעינינו כמובנים מאליהם. ההכרעה לפצות נפגע בגין אינטרס הקיום הינה הכרעה ערכית - הכרעה ראוייה,