בהמשך, לשאלת בית המשפט (עמ' 8 ש' 1-2) השיב כך "מימד הזמן הוא לא רק בשנים, אלא בימים ובשעות. אם הענבים לא נבצרים בדיוק בשעה הנכונה, ואינם מגיעים ליקב, בוודאי אי אפשר לייצר באותה איכות."
העד אישר כי הוא מודע לכך שעל-פי ההסכם משנת 2007 התחייבה התובעת, כי תשלם לקיבוץ עשרה אחוז מעל למחיר המחירון של מועצת גפן היין או מחירון כרמל מזרחי והוא נשאל האם הדבר בא לידי ביטוי בתחשיב שערך, ותשובתו (עמ' 8 ש' 16 ואילך) "כן. התחשיב שלי מתחיל מנתוני הרווחיות של התובעת כפי שאני ביקרתי אותם. התובעת רכשה לפני הסכסוך, רכשה ענבים מהנתבעת. לכן הענבים שנרכשו היו במחיר מסויים והתחלתי עם נתוני הרווחיות בשנים שבהם החברה פועלת. לכן, בעקיפין היא כן, כיוון שאם החברה רכשה ענבים במחיר גבוה יותר, העלות באותן שנים שבדקתי, היתה גבוהה, וממילא הרווח שנוצר, היה מצומצם יותר."
לשאלת בית המשפט השיב כך (עמ' 8 ש' 23 ואילך): "ההסכם כפי שאני מבין, בין קיבוץ כרמים לתובעת לגבי רכישת הענבים, היה מחיר מחירון שהקיבוץ לצורך העניין יכול למכור לכרמל מזרחי, בתוספת 10 אחוז. כלומר התמורה שהקיבוץ מקבל על הענבים תהיה יקרה ב-10 אחוז ממחיר המחירון. לא לקחתי ובדקתי במסגרת התחשיב שלי כמה יעלה ק"ג ענבים ולהוסיף עליו 10 אחוז. אלא הסתמכתי על נתוני הרווחיות ההיסטוריים של התובעת. מכיוון שנתוני הרווחיות התבססו על המחירים יותר יקרים מהמחיר שסוכם בין התובעת לקיבוץ כרמים. לשאלת ביהמ"ש אני משיב כי לא בדקתי אם המחיר היותר יקר על-פי הנתונים ההיסטוריים של התובעת, אכן משקף תוספת
--- סוף עמוד 102 ---
של 10 אחוז על המחירון של כרמל מזרחי, שהוא התמורה שסוכמה בין התובעת לבין קיבוץ כרמים."
בחקירה נגדית הוא נשאל "אם מחיר המחירון שהוסכם בין החברה לבין כורמים אחרים, לגבי מחיר הגפנים הוא מחיר מחירון, אז לפי טענתי, אי ההתקשרות עם הקיבוץ חסכה לחברה את אותם 10 אחוזים שהיא צריכה היתה לשלם לקיבוץ בתוספת למחיר המחירון" ותשובתו לכך (עמ' 9 ש' 19 ואילך) "במידה והחברה יכלה לקבל ענבים באיכות, בתזמון, במחיר שהוא מחיר המחירון, העלות והרווחיות שלה היתה יותר גבוהה מאשר הנזק שאני מתאר כאן. הנזק שאני מתאר הוא על בציר של שנת 2007, בציר של שנת 2009 ובציר של שנת 2010. במידה ובכל אחת מהשנים החברה יכלה לקבל את אותם ענבים באותה איכות ותזמון, הנזק הזה היה נחסך ממנה."
העד אישר כי הוא מודע לכך שהתובעת, על פי ההסכם, הייתה אמורה לשלם לקיבוץ דמי כניסה בסך של 200 אלף דולר. העד הופנה לנספח 18, הסכם שנחתם בין התובעת למגדל אחר ונאמר לו שבהסכם האחר, אין דרישה לתשלום דמי כניסה ומשכך ובאין הסכם בין התובעת לקיבוץ, התובעת חסכה מעבר לאותם 10 אחוזים גם סכום של 200 אלף דולר והוא נשאל, האם הדבר בא לידי ביטוי בחוות דעתו. תשובת העד לכך (עמ' 9 ש' 29 ואילך): "אני חוזר על תשובתי הקודמת. במידה והחברה היה לה הסכם בשנת 2007 למקור חלופי במחיר נמוך ב-10 אחוז, ללא דמי כניסה, עם אספקת ענבים מובטחת עד שנת 2035, כי אז בוודאי שלא רק שלא נגרם לחברה נזק, אלא מצבה השתפר. בכל מקום שאחת ההנחות הללו אינה נכונה, אז נגרם לחברה נזק." (ההדגשה שלי –נ.נ).