ניכר היה מתוך החקירה הנגדית של המומחה, מספר פעמים, כי העלויות והעבודות להן טענו התובעים הן מופרזות (עמ' 22 ש' 12, עמ' 30 ש' 11 – 19, עמ' 31 ש' 5 – 6, עמ' 42 ש' 9 - 10). לבד מהעובדה שעל פי הפסיקה קיים משקל משמעותי לעמדתו של המומחה מטעם בית המשפט,
--- סוף עמוד 18 ---
הרי הפער הממשי מקים קושי מהותי לבסס ממצאי עובדה על העלויות בהן נקב אילוז. דברים אלו באו לידי ביטוי ברכיבים השונים שלגביהם המומחה עומת עם העלויות בהן נקב אילוז. לשם ההמחשה, המפרט של אילוז כלל פירוק ארון אמבטיה, אף שפירוק כזה כלל לא נדרש בקשר לליקויים, המפרט כלל איטום וצביעה של כל הקירות, אף שהוכחה חדירת רטיבות בקיר אחד בלבד. דוגמה נוספת היא בור הניקוז בגינה (סעיף 7.4). לשם ביצועו אילוז התייחס לפירוק כל הגינה וכל הריצוף במרפסת. כך גם, המפרט של הקבלן אילוז כלל משאבת ניקוז, אף שזו לא בוצעה (עמ' 45 ש' 13) וביחס לכלונסאות הדיפון, קיים קושי ממשי לקבוע שניתן היה בכלל לבצע איטום חיצוני כפי שנטען (עמ' 47 ש' 11 – 17). דוגמאות אלו יידונו בהרחבה בסעיפים הרלבנטיים. הווה אומר: עוד בטרם אדון בחקירתו של המומחה מטעם בית המשפט, שהותירה רושם מהימן ואמין, התובעים ביססו את תביעתם על מפרט ועל נתונים מספריים שאינם עומדים במבחן המציאות.
- כל הטעמים לעיל מבהירים מדוע בנסיבותיו של תיק זה במיוחד, אין מקום לקבל את העלויות ששולמו בפועל, ואין אפשרות ליישם קביעה לפיה "אין מדקדקים" בהוצאותיו של המזמין. ההלכה הנוהגת בבתי המשפט היא אימוץ עלויות סבירות, והלכה זו אף מתיישבת עם הוראות סעיף 4 (א) (1) לחוק. אין לפניי מצב שבו הפער בין חו"ד המומחה מטעם בית המשפט לבין מומחה התובעים הוא בשיעור 10% או אפילו 20%%, אלא הפערים משמעותיים ביותר. בנתונים אלו, את סבירות ההוצאות יש לבחון לפי חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט, כמקובל (ראו עניין סגל – סעיף 33 לפסק הדין), מסקנה זו מתחייבת גם נוכח הקביעה הקודמת בדבר הוכחת הליקויים מקום בו לנתבעים לא ניתנה הזדמנות לתעד אותם.
- מנגד, נוכח העמדה הביקורתית המקצועית שהפגין המהנדס אורמן, אני דוחה את טענת הנתבעים לפיה המהנדס אורמן נתן חוות דעת על סמך עובדות שיצרו התובעים. עיון בחוות הדעת מעלה שהמהנדס אורמן התייחס לממצאים מצולמים, ולא ראה לקבוע ממצאים שלא נתמכו בתמונות או בממצאים ברורים מהשטח. הדברים עלו באופן ברור גם בחקירתו הנגדית (כפי שיבואר בדיון הפרטני בהמשך). המהנדס אורמן לא קבע עלויות כלשהן, במקומות בהם סבר שאין ליקוי (ר' למשל סעיפים 8.8.1, 9.1.1, 9.7.1, 9.8.1, 9.14.1, 9.15.1, 9.16 ו- 9.17), או במקומות בהם לא שוכנע שבוצע תיקון בפועל (ר' למשל סעיפים 6.5, 8.4.2, 9.10.1). כאשר מצא ביצוע, שלא ניתן היה לעמוד על סיבתו, ציין זאת במפורש והותיר להכרעת בית המשפט (סעיף 6.6.4). גם מתוך חוות הדעת וגם מתוך החקירה הנגדית עולה כי המומחה לא היה "חותמת גומי" של מי מהמומחים מטעם הצדדים, בכלל זה המהנדס ברגמן, ובוודאי לא שימש כ"חותמת גומי" של הקבלן אילוז. נכון שהמומחה פעל לפי סדר הליקויים שציין המהנדס ברגמן (עמ' 52 ש' 7 – 8), אך מדובר בדרך פעולה לגיטימית, שמטרתה לבחון את כל הסוגיות השנויות במחלוקת. לא היה בשיטה זו כדי לקבוע דברים לגופו של עניין ולראיה, עמדת המהנדס ברגמן נדחתה במקרים רבים (חלק מהסעיפים פירטתי כאן).
זאת ועוד, הסעיפים שציינתי לעיל, בהם המומחה לא פסק דבר, מדגימים היטב את העובדה, לפיה המהנדס אורמן פסק לתובעים עלויות תיקונים אך ורק במקרים בהם מצא ליקוי במועד הביקור הראשון של המהנדס ברגמן (מרת 2012), שניתן לקשור אותו סיבתית לעבודת