כאמור, תכנית זמ/4/224 כללה תכנית איחוד וחלוקה ללא הסכמת הבעלים ונקבע בה כי השטח שבמחלוקת יצורף לחלקות אחרות, שאף הן היו חלק מתכנית האיחוד והחלוקה. עוד נקבע כי באופן זה תיווצר חלקה חדשה אשר תיקרא חלקה 60א', תישא מספר ארעי 10 ושטחה הכולל יהיה 1,063 מ"ר (כאמור, לימים הפכה חלקה זו לחלקה 115). כמו כן נקבע כי יתרת החלקה המקורית תפוצל לשתי חלקות: חלקה 64א', מספר ארעי 6, בשטח של 307 מ"ר (לימים חלקה 111), וחלקה 64ב', מספר ארעי 15, בשטח של 402 מ"ר (לימים חלקה 120).
ביחס לייעוד השטח שבמחלוקת, הרי שלבית-המשפט הוגשו שני תשריטי איחוד וחלוקה ללא הסכמת הבעלים במסגרת תכנית זמ/4/224. הראשון, נושא את חתימת הוועדה המקומית בלבד (מוצג נ/2), והשני, נושא את חותמת משרד הפנים והינו התשריט הסופי לאחר אישור התכנית על-ידי הוועדה המחוזית (מוצג נ/6).
בשני התשריטים הוגדר המצב הקיים של השטח שבמחלוקת וכן המצב המוצע שלו כשטח ציבורי פתוח (סימון ירוק). עוד יצוין כי חלקה 64א' (לימים חלקה 111), שלגביה אין חולק כי נותרה בבעלות דויטש, סומנה בשני התשריטים כ"חלקה לשימור ושיקום" וכך גם הבית הישן
--- סוף עמוד 17 ---
(שאף הוא נותר כאמור בבעלות דויטש) סומן כ"מבנה לשימור ושיקום" (סימונים אלה נעשו מכוח תכנית אחרת).
אשר לרפת, הרי שבשני התשריטים הוגדר המצב הקיים שלה כ"מבנה להריסה". לעומת זאת, אשר למצב המוצע, הרי שבתשריט הראשון הוגדרה הרפת כ"מבנה קיים", בעוד שבתשריט השני - התשריט הסופי - הוגדרה הרפת כ"מבנה לשימור ושיקום".
התנגדות הנתבעים לתכנית זמ/4/224
- הנתבעים הגישו לוועדה המחוזית התנגדות לתכנית זמ/4/224 אשר נתמכה בתצהירה של גב' דויטש (נספח ז' לתצהירה של גב' קירשון, מוצג ת/14, להלן: "ההתנגדות").
בהתנגדות טענו הנתבעים כי במסגרת תכנית זמ/4/224 הופקעו הרפת והשטח הצמוד לה לטובת שטח ציבורי פתוח וכי הרפת יועדה בתכנית להריסה. ברם, הואיל ועניינה של תכנית זמ/4/224 הינו, בין היתר, בשימור אתרים לפי סעיף 76א' לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") ולפי התוספת הרביעית לחוק, הרי שלא היה מקום להפקיע את הרפת ואת השטח הצמוד לה ולייעד את הרפת להריסה, כי אם לשמר את הרפת. עוד נטען בהתנגדות כי לא קיים כל צורך ציבורי או אחר בהפקעת הרפת והשטח הצמוד לה, כי ההפקעה אפשרית רק בהתאם לסעיף 15 לתוספת הרביעית לחוק וכי תנאי הסעיף לא התמלאו, כך שההפקעה בוצעה שלא כדין. הנתבעים הוסיפו עוד כי לא נמסרה להם הודעה בדבר ההפקעה, כי לא ניתנה להם הזדמנות להביא את טענותיהם בנוגע להפקעה וכי לא נעשו כל פעולות ברפת או בסביבתה מהן ניתן היה ללמוד על הכוונה להפקיע, וזאת בניגוד לשטחים סמוכים אחרים שיועדו להפקעה ובהם בוצעו פעולות תשתית שונות. עוד טענו הנתבעים כי הרפת רשומה בבעלותם וכי הם נוהגים בה מנהג בעלים מאז נרכשה הקרקע על ידם.