בית משפט השלום ברחובות מצא כי בתכנית זמ/4/224 קיימת סתירה בין הוראות התשריט - לפיהן מיועדת הרפת "לשימור ושיקום" - לבין הוראות התקנון - לפיהן אחת התכליות המותרות ל"איזור לשימור ושיחזור" היא "מגורים". בנסיבות אלה קבע בית-המשפט כי:
הוראת סעיף 10 לתקנון – שכותרתה, "איזור לשימור ולשיחזור" – קובעת מפורשות כי אחת התכליות המותרות באיזור לשימור ושיחזור היא מגורים.
משהוגדרה החלקה, בתשריט, כחלקה ל"שימור ושיקום", שעל פי התקנון, מותר השימוש בה לצרכי מגורים, הרי שיש בקריאתם
--- סוף עמוד 19 ---
במאוחד, של התקנון והתשריט – כדי לעורר, לפחות, ספק סביר, שמא אחת התכליות המותרות, בחלקה, שבה מצוי המבנה, היא למגורים.
בנסיבות אלה, השימוש שעשה הנאשם, במבנה, לצרכי מגורים, אינו חורג מהתכלית המותרת בחלקה, על פי התוכנית.
- ביום 11.10.1999 הגישו הנתבעים ליו"ר הועדה המחוזית בקשת רשות לערער על ההחלטה בהתנגדות בפני המועצה הארצית לתכנון ובנייה (להלן: "המועצה הארצית") (נספח י1' לתצהירה של גב' קירשון; מוצג ת/16).
בבקשה טענו הנתבעים כי מטרת ההפקעה המקורית של הרפת הייתה הריסה לצורך סלילת כביש וכי רק בסמוך למועד הדיון בהתנגדות בפני הוועדה המחוזית נודע להם כי מטרת ההפקעה שונתה לשימור. זאת, אף-על-פי שבתכנית זמ/4/224 הרפת כלל לא יועדה לשימור וממילא לא התקיימו ההליכים החוקיים הנדרשים לצורך הפקעה לשם שימור ולא נמסרה על כך הודעה לבעלים.
עוד נטען כי ממילא אין לתובעת סמכות להפקיע את הרפת שעה שהנתבעים עצמם שימרו את הרפת לאורך כל השנים, תיחזקו אותה ושמרו עליה. לפיכך נטען כי הוראות התוספת הרביעית לחוק לא קוימו, שכן לא נוצר מצב בו נשקפת סכנה ממשית של הרס לרפת או ששימור הרפת עלול לפגוע במטרת השימור.
בנוסף לכך נטען כי התובעת השתהתה במימוש מטרת ההפקעה המקורית, כי לא רשמה לטובתה הערת אזהרה בגין החלוקה החדשה על-פי תכנית זמ/4/224, כי לא הוכיחה קיומו של אינטרס ציבורי להפקעה, וכי מעולם לא היה אינטרס כזה.
- ביום 23.11.1999 דחה יו"ר הוועדה המחוזית את בקשת רשות הערעור, מן הטעם שזו הוגשה באיחור של כעשרה חודשים (נספח י2' לתצהירה של גב' קירשון; מוצג ת/17). יו"ר הוועדה המחוזית הוסיף למעלה מן הצורך כי "מדיניות יו"ר הועדה הינה להעניק זכות ערר רק במקום בו השאלה העולה הינה בעלת ענין תכנוני או משפטי עקרוני ולא זה המצב בענייננו".
- ביום 12.1.2000 הגישו הנתבעים לבית-המשפט לעניינים מינהליים תל-אביב עתירה מינהלית על החלטתו הנ"ל של יו"ר הועדה המחוזית (עת"מ 1005/00, להלן: "העתירה המינהלית"). בית-המשפט לעניינים מינהליים (כבוד הנשיא א' גורן) קבע, בהסכמת הצדדים, כי יוגשו בתיק סיכומים בכתב שיתייחסו לשאלה אם יש מקום, בנסיבות העניין, מבחינה עובדתית ומשפטית, ליתן לעותרים רשות לערער למועצה הארצית.
ביום 22.11.2000 ניתן פסק-דינו של בית-המשפט לעניינים מינהליים בעתירה המינהלית (נספח י"א לתצהירה של גב' קירשון; מוצג ת/18, להלן: "פסק-הדין בעתירה המינהלית").