--- סוף עמוד 31 ---
- כאמור, המועצה טענה כי זכויות הנתבעים בשטח שבמחלוקת הועברו אליהם (בשנים 1993 ו-1996) בכפוף לזכויותיה של המועצה (שהוקנו לה עוד בשנת 1982) וכי בנסיבות אלה הנתבעים מנועים ומושתקים מלטעון נגד בעלותה של המועצה בשטח שבמחלוקת.
- אני סבורה כי יש לדחות טענת-סף זו.
- ראשית, טענה זו מתייחסת למעשה לליבת ההכרעה של תביעה זו. כפי שיפורט להלן בהרחבה, אני סבורה כי למועצה כלל לא הוקנו זכויות קנייניות בשטח שבמחלוקת באופן "אוטומטי" בשנת 1982 מכוח תכנית זמ/201. די אפוא בהכרעה זו כדי לדחות גם טענת-סף זו של המועצה.
- שנית - ובהמשך לכך - הרי שכמצוין לעיל, למרות אישורן של תכניות זמ/201 בשנת 1982, זמ/224 בשנת 1987 וזמ/4/224 בשנת 1998, המועצה לא נקטה בהליכים קנייניים כלשהם לפני שנת 2001 לרבות רישום הערה במרשם המקרקעין על השטח שבמחלוקת.
בנסיבות אלה קשה לקבל מצב בו המועצה מנסה למעשה לאחוז את המקל משני קצותיו – מחד היא נמנעה מסיבותיה שלה מלנקוט בהליכים קנייניים ביחס לשטח שבמחלוקת, ומאידך היא מנסה לעשות שימוש בזכותה הקניינית הלכאורית והבלתי-רשומה כדי להעלות נגד הנתבעים טענת מניעות - טענה שיסודה, כידוע, בדיני היושר.
בהקשר זה אף לא למותר לשוב ולהזכיר את החלטתי בפס"ד דבש, בה דחיתי תביעה של המועצה לסילוק-יד בשל היעדר זיהוי מדויק של השטח שהיה נתון שם במחלוקת, כאשר בענייננו הזיהוי המדויק של השטח שבמחלוקת לצרכי רישום נעשה רק בשנת 2009.
- שלישית, על כל פנים, הרי שכמצוין לעיל השטח שבמחלוקת היה בבעלותו של אביה של גב' דויטש עוד משנת 1964, וגב' דויטש רכשה את זכויותיה בשטח שבמחלוקת מכוח צוואה. כך, שגב' דויטש נכנסה בנעליו של אביה ועומדות לה טענות שהלה יכול היה להעלות ואין הדבר דומה, למשל, לרוכש חיצוני של המקרקעין.
ג. מניעות הנתבעים מלהעלות טענות שאינן נוגעות אך ורק לעצם חוקיות ההפקעה
- אני סבורה כי אף דינה של טענת-סף זו להידחות, וזאת מן הטעמים העיקריים הבאים:
- ראשית, כאמור לעיל, במסגרת בקשת רשות הערעור, שהוגשה על-ידי הנתבעים על החלטתי מיום 14.3.2012, קיבלו הצדדים את הצעת בית-המשפט המחוזי מרכז לפיה "התיק יחזור לבית המשפט קמא שידון בטענות ההגנה בעניין הליכי ההפקעה כסמכות שבגררה המסורה לבית המשפט קמא בתביעה לסילוק יד שהגיש נגד המבקשים", וכי "מבחינה זו החלטת
--- סוף עמוד 32 ---