בית משפט קמא מיום 14.3.12 בעניין העדר סמכות לדון בטענות אלה תבוטל". יודגש כי התובעת הסכימה להצעה זו ולא הסתייגה מן האפשרות כי בית-משפט זה ידון בתוקפם של הליכי ההפקעה, אלא רק מן האפשרות שבית-משפט זה יבטל את רישום הבעלות במקרקעין (ראו לעיל את הציטוט שנרשם מפיו של בא-כוח התובעת במהלך הדיון בבית-המחוזי מרכז).
בנסיבות אלה, בהן מדובר בפסק-דין חלוט שניתן בהסכמת התובעת וממילא לא הוגש עליו ערעור, הרי שהתובעת עצמה היא זו המנועה מלהעלות טענות ביחס לטענותיהם של הנתבעים בנוגע לתוקף ההפקעה.
עוד יצוין כי פסקי-הדין שהתובעת הביאה לעניין זה בסעיף 5 לסיכומי התשובה שלה אינם רלוונטיים, משום שהם עסקו באפשרות של תקיפה ישירה של תוקף ההפקעה - סמכות הנתונה לבית-המשפט הגבוה לצדק, למעט הפקעות לפי החוק, בהן הוסמך לדון בית-המשפט לעניינים מינהליים לפי חוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000. ראו רע"א 5664/04 מדינת ישראל, מינהל מקרקעי ישראל נ' בן-גרא, מנהל עיזבון המנוחה שרה לוי ז"ל, פ"ד נט(6) 193 (2005).
כן יצוין בהקשר זה כי בית-המשפט העליון קבע בהרכב של שבעה שופטים כי בית-המשפט האזרחי מוסמך לדון בטענות בדבר תוקף הפקעה בתקיפה עקיפה (באותו מקרה היה מדובר על תקיפה עקיפה בבית-המשפט המחוזי של הפקעה מכוח חוק רכישת מקרקעים (אישור פעולות ופיצויים), התשי"ג-1953). זאת, למרות שההשלכות הכרוכות בפסילת תוקפה של הפקעה מביאות לכך שההכרעה חורגת לכאורה מ"אותו עניין" (כאמור בסעיף 76 לחוק בתי-המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984) ובית-המשפט מתבקש למעשה לתת סעד In Rem התקף כלפי כולי עלמא. ראו דנ"א 1099/13 מדינת ישראל נ' אבו פריח ז"ל ואח' [פורסם בנבו](12.4.2015) (להלן: "פס"ד אבו פריח").
- שנית, לגופו של עניין, ספק בעיניי אם במסגרת התגוננות בפני תביעה לסילוק-יד ניתן להבחין בצורה כה חדה בין טענות נגד "חוקיות ההפקעה" (לשיטתה של התובעת - טענות הנוגעות אך ורק לפגמים (פרוצדורליים בעיקרם) היורדים לשורשם של הליכי ההפקעה) לבין טענות רחבות יותר נגד תוקף ההפקעה, כגון טענות ביחס לשיהוי במימוש ההפקעה או ביחס למטרות ההפקעה.
ואמנם, בבג"ץ 2390/96 קרסיק ואח' נ' מדינת ישראל, מינהל מקרקעי ישראל ואח', פ"ד נה(2) 625 (2001) (להלן: "פס"ד קרסיק"), הוסבר כי יש להבחין בין שתי תקופות ב"חייה" של הפקעה: התקופה הראשונה, היא תקופת הליכי ההפקעה, או כפי שכינה אותה השופט חשין "תקופת הלידה"; והתקופה השנייה היא התקופה שלאחר הליכי ההפקעה, ובלשונו של כבוד השופט חשין "תקופת חייה וחדלונה של ההפקעה". עוד נקבע בפס"ד קרסיק כי מעשה ההפקעה אינו מנתק את הזיקה שבין הבעלים לבין המקרקעין המופקעים וכי זיקה זו נשמרת