--- סוף עמוד 38 ---
ציבורי חשוב וחיוני מן הראשון. ודוק: אי-קבלת התיזה המוצעת על-ידי השופט גולדברג בנושא זה אין משמעה (במילותיו של חברי), כי "מחויב שר האוצר לדבוק במטרה המקורית להפקעה, שעה שקיימת מטרה ציבורית חדשה שלמען הגשמתה ניתן היה מלכתחילה להפקיע את הקרקע". המשמעות העולה מכך היא אחרת, היינו, כי משחדלה להתקיים המטרה הציבורית שלשמה הופקעה הקרקע, תעמוד לבעלים הברירה אם ליטול בחזרה את הקרקע, או לתבוע ולקבל את דמיה (השווה להסדר המוחל בסעיפים 195(2) ו-196 לחוק התכנון והבניה, במצבים של שינוי ייעודם של מקרקעין שהופקעו לפי חוק זה). ואם הקרקע עודנה דרושה לסיפוקו של צורך ציבורי אחר, כי אז מוטל על הרשות לחזור ולהכריז על הפקעת הקרקע לשמו של הצורך החדש. שיטה זו אפשר שתכביד מעט עם הרשות ותאריך במקצת את ההליך המינהלי, אך זכות קניינו של הבעלים תכובד, וככל שקיים צורך מוצדק לחזור ולהפקיע מידו את הקרקע, יוכל צורך זה לבוא לידי מימוש בדרך המלך ולא בדרכים עקלקלות.
[פס"ד מחול, בעמ' 326.]
כך גם בפס"ד קרסיק נקבע כי הסמכות להפקיע מקרקעין צמודה למטרה ציבורית, אשר צריכה להתקיים לא רק כתנאי מוקדם להפקעת מקרקעין אלא אף לאחר ההפקעה, ולכן אם המטרה הציבורית חדלה להתקיים לאחר ההפקעה ניתן וראוי מבחינה עקרונית לבטל את ההפקעה. אשר לשינוי במטרת ההפקעה, צוין כי הדעת נותנת, כי לא כל שינוי במטרה הציבורית יביא לביטול ההפקעה ולהשבת הקרקע לבעליה המקורי, וכי יש להבחין בין שינוי מהותי במטרה לבין שינוי שאינו מהותי.
מן הכלל אל הפרט
- על רקע מסגרת נורמטיבית זו, ולאור הראיות שהובאו בפניי, אני סבורה כי במקרה זה הוועדה המקומית והמועצה לא עמדו בחובות המוטלות עליהן כנאמנות הציבור לנהוג בהגינות, לא פעלו בשקידה ראויה ומעולם לא מימשו את ייעודו של השטח שבמחלוקת כשטח לצרכי ציבור – דבר המעמיד מלכתחילה בספק רב את מטרת ההפקעה (או ההפרשה לצרכי ציבור לשיטת המועצה). יתרה מכך, כאשר הוועדה המקומית הפקיעה לבסוף את השטח שבמחלוקת היא עשתה כן שלא כדין ולשם מטרה שונה מן המטרה המקורית של ההפקעה (או ההפרשה).
בנסיבות חריגות אלה אני סבורה כי יש לקבוע כי הפקעת השטח שבמחלוקת בטלה וכי לא ניתן לבסס עליה תביעה לסילוק-ידם של הנתבעים מן השטח שבמחלוקת. ממילא אף יש לדחות את תביעות המועצה לסילוק-יד ולתשלום דמי-שימוש ראויים.
- יש לציין כי אין מדובר בדבר של מה בכך. שכן, כאמור בפס"ד הלביץ, החלטה בדבר בטלות הפקעה הינה החלטה קיצונית ודראסטית והדבר נעשה במשורה רק במקרים בהם ברור כי הרשות נהגה בשיהוי בלתי-סביר וזנחה את מטרת ההפקעה. יתרה מכך, הכרעה זו קשה עוד יותר כאשר היא נעשית על-ידי בית משפט שלום במסגרת תקיפה עקיפה של הליכי סילוק-יד, ולשם ההגינות יש לשוב ולהזכיר כי מלכתחילה סברתי כי לא נתונה לי הסמכות להכריע בעניין
--- סוף עמוד 39 ---