זה. עם זאת, לאור מצוותו של בית-המשפט המחוזי בבקשת רשות הערעור שהוגשה על החלטתי בעניין זה, ואף לאור גישתו העקרונית של בית-המשפט העליון ביחס לתקיפה עקיפה של הפקעה בפס"ד אבו פריח (שניתן לאחר החלטתי הנ"ל), הרי שדנתי בעניין לגופו וזו המסקנה הברורה אליה הגעתי.
- להלן אפרט את הנימוקים העיקריים שהובילו אותי למסקנה זו.
- ראשית, על-פי הוראות החוק, ההפקעה מכוח החוק (או ההפרשה לצרכי ציבור לשיטת המועצה) נעשית על-ידי הוועדה המקומית ורק לאחר ההפקעה נרשם השטח המופקע על שם הרשות הרלוונטית, המועצה במקרה דנן. אלא שבמקרה זה הוועדה המקומית כלל לא הייתה צד להליך בפניי וטיעוניה לא נשמעו (למעט חוות-דעתו של האדריכל קפון שהעיד מטעם המועצה ולא מטעם הוועדה), והמועצה ניהלה את ההליך כולו ולמעשה טענה בשמה של הוועדה המקומית בנוגע להפקעה תוך יצירת זהות מוחלטת – שגויה מבחינה משפטית – בין שתי הרשויות. ראו, למשל, ע"א 8561/03 חלקה 21 בגוש 6286 בע"מ נ' עיריית ראשון-לציון ואח', פ"ד נט(3) 398, 404 (2004). לא כל שכן, שבמקרה זה מדובר בוועדה מקומית שבתחומה נמצאות ארבע מועצות מקומיות נוספות מעבר למועצה.
ניתן אפוא לטעון כי די אפוא בעובדה זו לבדה כדי לדחות את טענות המועצה בכל הנוגע להפקעה (או ההפרשה), אך אתעלם מעניין זה ואדון בטענות המועצה לגופן.
הפקעה מכוח תכנית זמ/4/224
- כמתואר לעיל, במקרה שבפנינו התכנית הראשונה שהגדירה צורך ציבורי לשטח שבמחלוקת (צורך של שטח ציבורי פתוח) – היא תכנית זמ/201 - אושרה עוד בשנת 1982. אלא שהוועדה המקומית מעולם לא הפקיעה את השטח ואף לא רשמה תכנית איחוד וחלוקה מכוחה של תכנית זו (על כך ראו בהרחבה מיד להלן). כך, כאשר השטח הופקע לבסוף כ-20 שנה לאחר מכן, בשנת 2001 - או הופרש לצרכי ציבור לשיטתה של המועצה - עשתה זאת הוועדה המקומית מכוחה של תכנית זמ/4/224 ולא מכוחה של תכנית זמ/201.
ראו לעניין זה את נוסח הודעות ההפקעה שפרסמה הוועדה המקומית מכוח הפקודה (מוצגים נ/35 ו-ת/10). כמו כן ראו את ההבדלים בין סעיף 2 לכתב-התביעה המקורי, בו נכתב כי התביעה לסילוק-יד הוגשה "מכח הפקעה לצרכי שצ"פ ודרך אשר בוצעה בהתאם לתוכנית זמ/201", לבין סעיף 2 לכתב-התביעה המתוקן, בו נכתב כי התביעה לסילוק-יד הוגשה "מכח רישום פרצלציה לפי תוכנית איחוד וחלוקה זמ/4/424". כן ראו את האמור בתצהירה של גב' הראל, שתמך בבקשה לתיקון כתב-התביעה. כן ראו את סעיף 4 לתצהיר העדות הראשית של גב' הראל, לפיו: "הפקעת הנכס הינה כלי ליישום מטרותיה של תוכנית האיחוד וחלוקה ללא