--- סוף עמוד 48 ---
משפטי זה מסביר אפוא את היאחזותה המחודשת של המועצה בתכנית זמ/201, וזאת לאור הפגמים שנפלו בהפקעה לפי תכנית זמ/4/224.
לעניין זה נאחזה המועצה גם באמור בסעיף 12 לתקנון תכנית זמ/201 (נספח א' לתצהירה של גב' קירשון), לפיו "השטחים שסומנו שטחי ציבור ירשמו ע"ש הרשות המקומית ולא יופקעו", בסעיף 15 לתקנון תכנית זמ/224 (נספח ב' לתצהירה של גב' קירשון), לפיו "השטחים המיועדים לשטחי ציבור יירשמו על שם המועצה המקומית כחוק ללא תמורה". וכן בסעיף 22 לתקנון תכנית זמ/4/224 (נספח ד' לתצהירה של גב' קירשון), לפיו "השטחים המיועדים לצרכי ציבור ירשמו על שם המועצה המקומית ללא תמורה",
- ברם, כאמור, אין בידי לקבל טענה זו.
- הדברים בהקשר זה סוכמו היטב בפסק-דינו של כבוד השופט ד' חשין (כתוארו אז) בעת"מ (מחוזי - י-ם) 972/05 רמות ארזים חברה לבניין והשקעות בע"מ נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז ירושלים ואח'[פורסם בנבו] (27.2.1998) (להלן: "פס"ד רמות ארזים"):
שלושה "מסלולי הפקעה" קיימים לפי חוק התכנון והבניה. דרך המלך להפקעת מקרקעין לצרכי ציבור על ידי ועדה מקומית היא זו שנקבעה בפרק ח' לחוק (סעיפים 188-196). בנוסף, גם הוראותיו של פרק ג' סימן ז' לחוק (סעיפים 120-128) מאפשרות הפרשת שטחים לצרכי ציבור, וזאת במסגרת אישורה וביצועה של תוכנית לאיחוד וחלוקה. הדרך השלישית היא מכוח הסכם בין רשות מקומית לבעלי מקרקעין... אין חולק, כי בענייננו המקרקעין לא הופקעו מידיה של העותרת על פי הוראותיו של פרק ח' לחוק. הן העותרת והן המשיבות מסכימות כי המקרקעין נרשמו על שם העירייה במסגרת ביצועה של תוכנית לאיחוד וחלוקה. בסעיפים 120-128 לחוק, לא ניתן למצוא כל הוראה מפורשת העוסקת בהפרשת חלק מהמקרקעין לצרכי ציבור במסגרת ביצוע תוכנית לאיחוד וחלוקה. לכאורה גם ניתן היה לצפות, שאם הרשות הציבורית רוצה להפריש חלק מן המקרקעין הכלולים בתוכנית לצורך מימוש מטרות ציבוריות הדרושות לפיתוח האזור, היא תנקוט בהליכים המיוחדים להפקעה, לפי האמור בסעיפים 188-196 לחוק. אולם ההלכה הפסוקה הורתה, כי תוכנית לאיחוד וחלוקה מהווה כלי עצמאי לרכישה ציבורית של מקרקעין על ידי הרשות (בג"ץ 26/70 בר נ' שר הפנים, פ"ד כד(1) 645, 647-648; להלן – עניין בר; בג"ץ 4914/91 איראני נ' שר הפנים, פ"ד מו(4) 749, 767; בג"ץ 483/88 פריימן נ' שר הפנים פ"ד מד(2) 463, 467; להלן – עניין פריימן). רכישה מסוג זה, שמשמעותה המעשית הינה לקיחה של מקרקעי הפרט לטובת הציבור, מעוררת את השאלה האם היא נחשבת ל"הפקעה", ובתור שכזו כפופה היא לדיני ההפקעות שבפרק ח' לחוק, או שמא מהווה היא הליך נפרד ועצמאי לרכישת מקרקעין על ידי הרשות.