[ההדגשה במקור – א.ל.ע.]
- לתמיכה בטענתה זו נאחזה המועצה בהרחבה בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי מרכז בה"פ (מחוזי מרכז) 47642-01-12 עיריית הוד השרון ואח' נ' תמרקין ואח' [פורסם בנבו] (10.5.2012, להלן: "פס"ד תמרקין"). באותו מקרה נחלקו הצדדים בשאלת הסמכות העניינית של בית-המשפט המחוזי לדון בבקשה למתן צו למסירת חזקה במקרקעין שהופקעו. צד אחד טען כי המקרקעין הופקעו לפי הפקודה, שאז נתונה הסמכות לדון בתובענה לבית-המשפט המחוזי, בעוד הצד השני טען כי מדובר בהפרשה לצרכי ציבור מכוח תכנית איחוד וחלוקה, שאז נתונה הסמכות לבית משפט השלום, שהוא המוסמך לדון בענייני חזקה ושימוש במקרקעין.
בית-המשפט המחוזי פסק כי מדובר בהפרשה לצרכי ציבור מכוח תכנית איחוד וחלוקה וכי הסמכות נתונה לבית משפט השלום:
המבקשת עותרת לתפיסת חזקה לפי סעיף 8 בפקודה. התוכנית, שמכוח הוראותיה המבקשת עותרת, היא תוכנית לאיחוד וחלוקה של מקרקעין, הכוללים את חלק המקרקעין נושא התובענה... דין הוא שנטילת קרקע לפי תוכנית איחוד וחלוקה איננה בבחינת הפקעה לפי הפקודה, ואין מדובר אלא בדרך נוספת להקניית קרקע לרשות (ר' הוראת סעיף 26 בחוק התו"ב).
אמנם בסעיף 12 בתקנון התוכנית נאמר "הפקעות ורישום: השטחים המסומנים בתסריט לצרכי צבור יופקעו וירשמו על שם המועצה המקומית הוד השרון, כחוק", אולם, אין בשימוש במילה "יופקעו" כדי להביא את נטילת הקרקע בענייננו לכלל הפקעה. מלכתחילה לא היה מקום לראות בהפרשה האמורה משום הפקעה, וכל שהיה בתוכנית הוא הפרשה לצורכי ציבור מכוח תוכנית איחוד וחלוקה. ממילא, אפילו פירסמה המבקשת הודעה לפי סעיף 5 ו-7 בפקודה, עדיין אין הדבר מלמד כי נעשתה הפקעה כדין, במובחן מאיחוד וחלוקה תוך הפרשה לרשות המבקשת.
אכן, פרק ח' בחוק התו"ב עוסק בהפקעות, ובכלל זה בתפיסת החזקה, אך בענייננו, כאמור, אין מדובר בהפקעה אלא בהפרשה לצורכי ציבור, לפי פרק ג' סימן ז' באותו חוק, שעניינו "תוכניות לאיחוד וחלוקה בהסכמה או שלא בהסכמה". פעולות שכאלה אינן נעשות אפוא לפי הפקודה, אלא במסגרת ההסדר הקבוע בסעיף 125 בחוק התו"ב,
--- סוף עמוד 53 ---
שעניינו בהכנת תוכנית לצורכי רישום, ורישום מחדש של המקרקעין לטובת כל המשתתפים בתוכנית, ובכלל זה הפרשות לצורכי ציבור לטובת הרשות. בתום הרישום מופרשים המקרקעין לצורכי ציבור על שם הרשות, ואם מסרבים המחזיקים להעביר את החזקה בהם לידיה, פתוחה בפניה הדרך לפנות הליכים לסילוק ידם. תביעה שכזו מעצם טיבה היא תובענה אזרחית המוגשת לבית משפט השלום המוסמך בענייני חזקה ושימוש.