אכן, המועצה לא הציגה בפניי ולו פסק-דין אחד שבו נפסק בהקשר של תביעה לסילוק-יד כי הבעלות במקרקעין מוקנית באופן "אוטומטי" לרשות מכוח אישור תכנית איחוד וחלוקה וכי אין צורך בהליכי הפקעה לשם סילוק ידו של הבעלים הקודם. אדרבא, כאמור לעיל, בפס"ד הבאר החדשה דווקא המועצה עצמה עשתה שימוש משמעותי בהליכי ההפקעה לפי הפקודה כדי להשיג את סילוק ידה של הנתבעת שם. כמו כן יש לשוב ולהזכיר בהקשר זה את פס"ד דבש, בו פסקתי (בהקשר של זיהוי השטח) כי אין לקבל תביעה לסילוק-יד המבוססת על הוראותיה של תכנית בלבד. כן תצוין בהקשר זה העובדה כי במקרה שבפנינו המועצה עצמה דאגה לתקן את כתב-התביעה לאחר שהושלמו הליכי הרישום מכוח תכנית זמ/4/224.
כאמור, אני סבורה כי עמדה זו מתיישבת היטב עם הגישה העכשווית של הפסיקה שהוכרעה בפס"ד בראון, לפיה "נכון יותר, ובפרט לאור עליית קרנה של זכות הקניין, לראות בנטילת קרקעות במסגרת תכנית איחוד וחלוקה כהפקעה" ולפיה "אי החלת המגבלות [החלות על פי דיני ההפקעה שבחוק התכנון והבניה] הנה... פגיעה בלתי מידתית בזכות הקניין, וממילא פגיעה בלתי סבירה".
אכן, כפי שצוטט בפס"ד רמות ארזים לעיל, "אין הצדקה עניינית להבחין בין הפקעה שאינה במסגרת תוכנית לחלוקה חדשה, לבין הפקעה שהיא חלק מתוכנית כזו, וליצור מסלול הפקעה ללא כל מנגנוני ההגנה על זכויות הפרט".
- עוד יוזכר - כפי שכבר נאמר לעיל - כי מסקנה זו שאליה הגעתי מובילה לדחיית טענת הסף השנייה של המועצה, לפיה הנתבעים מנועים ומושתקים מלטעון נגד בעלותה של המועצה בשטח שבמחלוקת הואיל וזכויותיהם בשטח שבמחלוקת הועברו אליהם בשנים 1993 ו-1996 כך שהמועצה טענה כי הן כפופות לזכויותיה משנת 1982.
--- סוף עמוד 57 ---
- לסיכום: אני קובעת כי הפקעת השטח שבמחלוקת לא בוצעה מכוחה של תכנית זמ/201 ואף לא הייתה זו הפרשה לצרכי ציבור מכוחה של אותה תכנית, אשר יצרה (לשיטת המועצה) זכות "אוטומטית" של המועצה בשטח שבמחלוקת. אכן, השטח שבמחלוקת הופקע בשנת 2001 (ולא "הופרש") מכוחה של תכנית זמ/4/224, כאשר הליכי איחוד, חלוקה ורישום מכוחה של תכנית זו הושלמו בשנת 20099.
מבחינה זו, טענתה של המועצה בסעיף 50 לסיכומיה לפיה "תוקפה של בעלות המועצה בשטח המופרש לצרכי ציבור אינו ממועד רישומו בפנקסי המקרקעין, כי אם ממועד אישורה של תכנית האיחוד והחלוקה הראשונה, זמ/201, קרי מיום 15.09.1982", הינה טענה מקוממת, בלתי-מתקבלת על הדעת ונוגדת את המשטר החוקתי הנוכחי.