למותר לציין כי יש להצטער צער רב על סגנון זה של ניהול התיק, ובפרט כאשר מדובר ברשות ציבורית האמורה להיות אמונה על גילוי האמת ועל פעולה במסגרת הדין, ולא לשאוף ל"זכייה בתיק" בכל מחיר.
- כך או כך, בד בבד עם קידום הליך ההוכחות, נעשו לאורך כל הדרך מאמצים רבים להביא את הצדדים לפשרה מוסכמת. בתום דיון ההוכחות האחרון, ביום 17.9.2014, בו השתתף כאמור גם ראש המועצה, הודיעו באי-כוח הצדדים כי:
אנחנו מבקשים למצות הליכי פשרה בהם התחלנו כעת ויש נכונות אמיתית בענין הזה. אנו רוצים לבחון כמה דברים. מבקשים לקבוע תזכורת אחרי סוכות.
ביום 24.10.2014 הודיעו הצדדים כי הם מנהלים מתווה לפשרה אשר נדרש לקבל את עמדתה של מליאת המועצה שעתידה הייתה להתכנס ביום 2.11.2014.
ביום 9.11.2014 התקיים דיון תזכורת בפניי בו פירט בא-כוח הנתבעים מתווה פשרה מסוים שנדון בין הצדדים, וניתנה לצדדים ארכה בת 30 ימים למיצוי המשא-ומתן ביניהם.
- ביום 14.12.2014, משנראה היה כי הליכי הפשרה אינם נושאים פרי, ניתנו לצדדים הוראות בדבר הגשת סיכומים.
--- סוף עמוד 10 ---
אף-על-פי-כן, תוך כדי כתיבת הסיכומים נמשך המשא-ומתן לפשרה בין הצדדים בעידודו של בית-המשפט.
- ביום 16.2.2015 הגישו הנתבעים בקשה לצירוף ראיה – הודעת שומת ארנונה מתוקנת לשנת 2014 לגבי הרפת נשוא התביעות, אשר נשלחה אליהם על-ידי המועצה. הבקשה נתמכה בתצהיריהם של בני-הזוג דויטש. הצדדים הגיבו בכתב לבקשה זו ובמקביל הוסיפו לנהל משא-ומתן לפשרה. לאחר דיון תזכורת נוסף שקיימתי בפניי ביום 8.6.2015, ומשכשלו הניסיונות להגיע לפשרה מוסכמת, ניתנה ביום 22.8.2015 החלטתי בבקשת הנתבעים לצירוף ראיה, לפיה:
לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה ולאור הפער בין הודעת השומה נספח א' לתגובת הנתבעים במסגרת בקשה 77, בה צוין כי שטח הרפת הינו 51.3 מ"ר, לבין הודעת הנתבעת בסיכומיה כי שטח הרפת עומד על 66 מ"ר, ולאור ההשלכות הכספיות שעשויות להיות לפער זה, אין מנוס אלא לקיים דיון הוכחות קצר בעניין זה.
התובעת ביקשה לבטל את החלטתי, וביום 29.8.2015 ניתנה החלטתי המשלימה לפיה:
אכן יש בבקשה משום הרחבת חזית ביחס לטענות הנתבעים בחוות-הדעת מטעמם, טענות אשר ממילא התקבלו על-ידי התובעת שזנחה בעקבות זאת את טענתה הקודמת ביחס לשטח הרפת.
יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מן העובדה כי מדובר במסמך רשמי שיצא תחת ידיה של התובעת, שהינה רשות ציבורית, ובו נרשם כי שטח הרפת עומד על 51 מ"ר. התובעת אמנם טוענת בתגובתה כי מדובר בטעות וחוזרת על הסכמתה לאמץ את שטח הרפת כפי שצוין בחוות-דעת הנתבעים. ברם, לטעמי לא ניתן להתעלם ממסמך זה וקיימת חשיבות רבה בראש ובראשונה לחקר האמת.