--- סוף עמוד 28 ---
הנדרשת), מתחייבת בחינה מספרית – גם אם לא מדויקת בצורה מובהקת, וגם אם בדרך של הערכה או אומדנה, הכול כתלות בנסיבות ובמגבלות שהן יוצרות.
מצוידים בכלים אלה, ניגש לשאלות הכלליות הנוספות שהתעוררו כאן. בתוך כך, נבקש להתוות עבורן מענה נורמטיבי ועקרוני, בטרם נפנה ליישום הכללים על נסיבותינו הפרטניות.
מחצית הפער או הפער במלואו?
- האם די להראות כי הליקוי עלול היה להשפיע על מספר קולות השווה למחצית הפער בין המתמודדים (ועוד אחד) – כגישת המשיב? או שמא נדרש להראות השפעה על מלוא הפער – כגישת המערער? אקדים ואומר, כי הכלל הוא שעל מנת לבטל בחירות יש להראות כי מספר הקולות שעלולים היו להיות מושפעים מהליקויים שהוכחו עולה על מלוא הפער בין המתמודדים.
אדרש בקצרה לשאלת מחצית הפער כפי שהצדדים הציגו אותה. הטעם בדבר הוא כי הצדדים טענו את הטענה, בהליך קמא ובהליך דנא. בית המשפט המחוזי אף הביע את עמדתו בנדון, לפיה די להוכיח את מחצית הפער. לגישתו, כך המצב בוודאי בשוחד בחירות, אפילו אם אין כך הדבר בליקויים אחרים, כגון אי-סדרים בקלפי. (סעיפים 153-151 לפסק הדין. ראו גם עמדת ב"כ המשיב בעמ' 29 לפרוטוקול הדיון בפנינו). המערער מבקש לשים את הדגש על נקודה אחרת. לשיטתו, אמנם היו אמירות בפסיקה לפיהן אם הוכח שקולות השווים למחצית ההפרש העבירו את תמיכתם ממועמד אחד למועמד אחר – די בכך. ברם, מוסיף המערער, מכאן לא נובע הכלל שקבע בית המשפט קמא, לפיו די בקיומה של השפעה על כמות מצביעים, שתמיכתם המקורית איננה ידועה, השווה למחצית ההפרש בין המתמודדים. נראה כי טענת המערער היא שחלק מהמצביעים המושפעים מהליקוי היו נותנים את קולם לאותו מועמד בכל מקרה, ויש להביא זאת בחשבון. בנסיבות המקרה, ההתפלגות היא 50%-50% בערך (סעיף 150 להודעת הערעור). כאמור לעיל, טענה זו העלה המערער גם בהתייחסו לנוסחת החישוב של היקף ההשפעה שיש, לשיטתו, להפעיל. המשיב התייחס, בין היתר, למספר המתמודדים בבחירות. לטענתו, כאשר מדובר בשני מתמודדים בלבד, הרי שחשבון פשוט מוביל למסקנה כי די במחצית ההפרש כדי להפוך את התוצאה (סעיף 133 לעיקרי הטיעון מטעמו). המדינה ניסתה אף היא להצביע על
--- סוף עמוד 29 ---
האבחנה הרלוונטית, תוך ניסוח זהיר במיוחד, הנראה הולם בנסיבות (סעיפים 30-29 לעיקרי הטיעון מטעמה).
מטיעוני הצדדים ומפסק דינו של בית המשפט המחוזי עולים, אם כן, שיקולים והיבטים שונים. ודוק; הפסיקה עליה סומכים הצדדים – בכר מזה ויריב מזה – אינה מכריעה את הכף בכיוון מסוים. הסיבה לכך היא, בין היתר, כי השאלה, כפי שהוצגה בהליך קמא, לא נדונה בצורה חזיתית. חזרנו, איפוא, לנקודת המוצא. כאמור, אני סבור כי מענה לשאלה טמון בזווית ראייה אחרת, כמבואר להלן.