- לגישת המערער, המכתב ששלח אינו אלא תעמולת בחירות לגיטימית, שנועדה להזים שמועות ולהדוף האשמות שהופנו כלפיו, ואינה יכולה להוות עילה לפסלותן. בכר איננו אחראי למכתב שהפיץ מנכ"ל הקניון, ועל רקע תוכנו רשאי היה להודיע כי אין בכוונתו להעלות את הארנונה. כראיה לכך כי מדובר בפרסום המהווה חלק בלתי נפרד, נפוץ ומקובל של תעמולת בחירות, מפנה המערער לפרסומים בעלי אופי זהה למכתב שפרסם, ובמסגרתם התחייב המשיב, בין היתר, שהארנונה בעיר לא תעלה (מע/ח). באשר לפוטנציאל ההשפעה של המכתב, נטען כי הוא "אפסי": טענת יריב לפיה למכתבו של בכר יש פוטנציאל השפעה על 800 איש, בעלי עסקים ועובדי הקניון, נסמכה על מכתב מנכ"ל הקניון בלבד. בפועל, מתוך כ-170 חנויות ועסקים בקניון, רק 27 מתוכם הם של בעלי זכות הצבעה בעיר. בכר מוסיף כי פסק הדין מקבל את עמדתו, לפיה מספר זה (27) יש להכפיל בשיעור ההצבעה הכללי בבחירות (31.7%), ואת התוצאה להכפיל שוב בהתפלגות התוצאות, לפיה 50% מהמצביעים ממילא היו נותנים את קולם לבכר. מסקנת המערער כי המכתב יכול היה להשפיע על ארבעה קולות בלבד (27 X31.7% X 50%%). לבסוף, נטען כי המשיב לא הוכיח שהמכתב הגיע לידיו של עובד כלשהו או עניין אותו.
המשיב טוען כי מאחר שמדובר בהבטחה קונקרטית לחלוקת טובת הנאה תקציבית בזיקה לבחירות, ובהינתן הרקע הפוליטי למכתב – בו, כך נטען, הודה בכר – זהו שוחד בחירות מפורש. את טענת בכר לפיה למכתב יש פוטנציאל השפעה על ארבעה קולות, לכל היותר – דוחה יריב. לגישתו, בהינתן הודאתו של בכר כי המניע הדומיננטי היה פוליטי, הרי שחזקה כי בעת ששלח את המכתב, האמין כי יש בו כדי להשפיע על אותם 800 עובדים שנחשפו לו, וכפי שהעיד: "אתה אומר שיש 800. ואתה כיוונת את אותם עובדים שיצביעו לאלי יריב ואתה רוצה שאני לא אזים את השמועה הזאת?!" (ראו סעיף 29 לעיקרי טיעון מטעם יריב). טענה זו מבסס יריב על האמור
--- סוף עמוד 39 ---
בעניין סעידה: "כמובן, שניתן לטעון כי אין זה ברור כלל כיצד היו מצביעים אותם מצביעים פוטנציאליים, אולם נדמה כי לעניין זה אנו רשאים להניח שאם המשיב טרח ופעל כפי שפעל, הוא האמין שבכך הוא עשוי לזכות בכלל הקולות, ובכך די" (פסקה 6). יריב אף מוסיף וטוען כי למכתב פוטנציאל השפעה גם על כלל תושבי העיר, שכן משמעות ההחלטה על העלאת הארנונה היא כי ייאלצו לשלם בעד החניה בחניון הקניון, בניגוד לעבר.