- נדמה כי המשיב לא עמד באף אחד מהתנאים הדרושים לביטול בחירות. כאמור, התנאי הראשון הוא ליקוי היורד לשורש העניין. על פי הנטען, המערער חטא בהבטחת שווא; הודיע כי לא תהיה עליית ארנונה לעסקים בקניון, וכי בניגוד לשמועות – אין בכוונתו להעלות את הארנונה לעסקים. אינני סבור כי מדובר בליקוי היורד לשורש הבחירות. מצויים אנו בתחום של הבטחת בחירות. בתרבות הישראלית, בדומה לתרבויות דמוקרטיות אחרות, מועמדים מבטיחים לציבור הבטחות רבות ומגוונות: לא יועלו המיסים; אפעל נגד חוק פלוני; אקים פארק בשכונה אלמונית; אדאג להקמת בתי ספר רבים ושיפור באחוזי הניגשים לבגרות. אלה רק מקצת הדוגמאות, ורבות אחרות ניתן למצוא בכל מערכת בחירות. הבטחות אלו לא בהכרח נוגעות לעניינים שבסמכותו, ודאי הבלעדית, של המבטיח – גם אם ייבחר. יתר על כן, לא פעם ניתן לראות, גם על פי התנהגות מקבל התפקיד בתקופה הראשונה לכהונתו, כי הסוגיה המובטחת איננה עומדת בראש מעייניו ואף כי איננו מתכוון לפעול כדי ליישמה.
אינני בא לפאר מציאות זו. ואולם, העניין נתון לדין הבוחר. פתיחת תיבת הפנדורה של ביקורת שיפוטית על כל הבטחת שווא תביא לאי וודאות גורפת ביחס לביטול בחירות. פן נוסף של העניין הוא כי מתן אפשרות לערער על תוצאות הבחירות תוך כדי השוואה בין ההבטחה לבין הקיום שלה, יביא למצב שיוגש סבב של ערעורי בחירות והמרצות פתיחה במהלך כהונתו של ממלא תפקיד ציבורי. מציאות כזו תהפוך את בית המשפט למעין מפקח-על המלווה את העירייה, למשל, תוך קביעת עמדה לגבי ההגנות של העומד בראשה – מה עשה ולמה. הקושי כפול: הן בניהול העירייה והן בניהול המשפטים בעניינה.
ודוק; העיקר אינו שיקולים מעשיים של עומס ודיוני המשך, אלא תפקידו של בית המשפט לעומת תפקיד הבוחר. השאלה מהו ליקוי היורד לשורשו של עניין אינה יכולה לנוע סביב הבטחות ויעדים של המועמד לבדם. הכיצד יש להתייחס להבטחות המועמד כלפי בוחריו הפוטנציאליים? ברי כי ניתן לפרש הבטחות כאלה או אחרות
--- סוף עמוד 40 ---
בצורות שונות. ויובהר, עסקינן במקרנו בהבטחת בחירות מובהקת בנושא מדיניות בתחום המיסים וחיובים עירוניים. היקף ההבטחה, אופיה והרקע שלה רחבים דיים כדי לבסס את המסקנה כי אין מדובר בליקוי היורד לשורש העניין.
מן הצד האחר, והוא בנמצא, ייתכן מקרה שבו הבטחה עשויה להגיע לשוחד בחירות ולהוות ליקוי היורד לשורש העניין. לצורך הכרעה כאן, אינני נדרש לתחום גבולות, והדברים יוצגו באורח כללי. בעניין סעידה פסק בית משפט זה כי הבטחות קונקרטיות לקבלת משרות של מורה, מנהל מתנ"ס ונהג – כדי להניע בוחרים להצביע עבורו – מהווה ליקוי היורד לשורש העניין. אך כמובן, יש לבחון את המידה והנסיבות. בהקשר זה, לא נעלמה מעיניי הנחיה מס' 1.904 להנחיות היועץ המשפטי לממשלה (מש/1), אליה הפנה המשיב ובית המשפט המחוזי, העוסקת באיסור על מתן הבטחות קונקרטיות לחלוקת הטבות או הקצאת תקציבים בזיקה לבחירות. מבלי להידרש לשאלת התוקף המחייב של הנחיה זו, סבורני כי יש לפרש את המונח הבטחה קונקרטית בצורה מצומצמת-אישית שאינה עולה בקנה אחד עם טוהר הבחירות. למשל, שונה המצב שבו מועמד לראשות העיר מבטיח כי ידאג להקמת גנים בשכונה של בני הקהילה האתיופית לבין מקרה שבו הוא מבטיח, ללא קריטריון מלווה, תקציב כספי לגן ספציפי תמורת קולות ההורים, ובתנאי שהעניין יישמר בסוד. דוגמה אחרת: מצב שבו מועמד לתפקיד ראש העיר נפגש, בין היתר, עם בעלי עסקים בתחנה המרכזית במהלך קמפיין בחירות, ומודיע כי בכוונתו לשפר את חזית האזור, להרחיב את השטחים ולהוסיף נוי בדמות מזרקות ותאורה. ומה עם הבטחה שניתנת במהלך מערכת הבחירות להיטיב עם בני 18 ולדאוג שיהיה מתחם בילויים מיוחד עבורם, שיוכלו לבלות בו בחופשותיהם מהצבא? נדמה כי דוגמאות מעין אלה תואמות את המציאות, ואינן מגלות ליקוי היורד לשורש העניין. ושוב, מבלי לקבוע מסמרות בסוגיה, דעתי היא כי את השאלה האם מדובר בהבטחה קונקרטית פסולה שניתנה במהלך בחירות יש לבחון באמצעות, בין היתר, מבחני עזר שונים. אזכיר מקצתם: מהו תוכן ההבטחה; מידת הזיקה או הנתק בין תוכן ההבטחה לבין שאלות של מדיניות ציבורית; האם טובת ההנאה ניתנה תמורת הבטחה להצביע עבור המועמד, במישרין או במרומז; האם ההבטחה (טובת ההנאה או התקציב) ניתנה במישרין למובטח/ים או שהתושבים נהנים מכך באופן עקיף; מהו היקף המובטחים; וכיוצא באלה.