--- סוף עמוד 55 ---
לסיכום, נדגיש את העיקר: היקף ההשפעה של פרשת בית ספר "שובו", אפילו היה מדובר בליקוי בחירות היורד לשורש העניין, לא הוכח.
מעורבות לחיאני
- מעורבותו של לחיאני נטענה על ידי יריב ונדונה על ידי בית המשפט המחוזי הן כליקוי בפני עצמו, והן כ"ליקוי נלווה" בחלק מהפרשות המרכזיות האחרות – כגון פרשת בית ספר "שרת"; פרשת הקניון; פרשת בית ספר "שובו"; ועוד. בית המשפט קמא קבע כי אין מדובר בהבעת תמיכה לגיטימית במתמודד, אלא בפיזור הבטחות שלטוניות אסורות על ידי לחיאני, כאשר הוא מציג בפני התושבים מצג לפיו בחירה בבכר כמוה כבחירה בו. גרסתו של בכר לפיה לא ידע על מעשיו של לחיאני נדחתה, ונקבע כי הדבר היה "בידיעתו ובהסכמתו של המשיב [בכר], בין במודע ובין מכללא. עצם העובדה שלחיאני, שהיה כה מקובל על התושבים, הבטיח בשם העירייה הבטחות שלטוניות, לא ניתן להאמין שנעלמה מעיניו..." (פסקה 30). עוד זקף בית המשפט המחוזי לחובת בכר את אי העדתו של לחיאני. סיכומו של דבר, נקבע כי מעורבות לחיאני היא ליקוי חמור היורד לשורש העניין, שעלול היה להשפיע באופן ניכר על תוצאות הבחירות, גם אם לא ניתן לכמת את ההשפעה מבחינה מספרית.
לטענת בכר, גם אם קביעותיו של בית המשפט המחוזי בפרשה זו היו נכונות – ולשיטתו הן לא – עדיין אין כאן עילה לביטול בחירות אלא תמיכה במועמד בלבד. עוד נטען כי הטענות מתייחסות לתעמולת בבחירות, המוסדרת בהליכים לפני יו"ר ועדת הבחירות המרכזית ובזמן אמת; כי ככל שיריב סבר שיש פסול במעורבות לחיאני, היה עליו לנקוט הליך למתן צו מניעה מראש; וכי מרבית האירועים מבוססים על עדויות שמיעה בלתי קבילות. מנגד, חוזר יריב על קביעות פסק הדין, ומדגיש כי לחיאני היה חלק בלתי נפרד ממערכת הבחירות והיווה גורם מרכזי בפרשות השונות.
- עולה מהחומר כי לחיאני – שכיהן כראש העיר בת-ים לפני בכר וכהונתו הופסקה בעקבות הרשעתו בעבירות מרמה והפרת אמונים – תמך בבחירתו של בכר לראשות העיר, וכי עובר לבחירות, בכר החליף את לחיאני כראש העיר בפועל. לא השתכנעתי כי מצב הדברים המתואר בכוחו להיכנס לגדר סעיף 73 לחוק הבחירות. ראשית, ככל שטענתו של יריב היא "כי הקול – קולו של לחיאני, והידיים – ידי בכר" (סעיף 28 להמרצת הפתיחה), כלומר כי ההתמודדות בבחירות הייתה, למעשה, של לחיאני כשבכר אינו אלא "איש קש" – הרי שמדובר בטענה כנגד ההתמודדות של בכר
--- סוף עמוד 56 ---