- המשיב מתנגד לטענה לפיה מדובר בפסק דין תקדימי, בייחוד לנוכח פער קולות זעום, כך לשיטתו, בין המתמודדים בהשוואה למקרים אחרים. המשיב מטעים כי התקדים, ככל שישנו, הוא דווקא בחומרת המעשים והיקפם.
במענה לטענות הכלליות של המערער ביחס לתנאי הראשון (מהו ליקוי המצדיק ביטול בחירות), טוען המשיב כי גישת המחוקק ובתי המשפט איננה גישה מצמצמת אלא גישה תכליתית. על פי קו זה, ליקוי בחירות יתפרש כסטייה מסדרי הבחירות
--- סוף עמוד 9 ---
הקבועים בכל נורמה חוקית שהיא, דהיינו כאשר הבחירות התנהלו או הקולות הושגו שלא כחוק. לגופם של דברים, טוען המשיב כי עסקינן בליקויים מהותיים היורדים לשורשן של הבחירות, קל וחומר בהינתן משקלם המצטבר. המשיב מוסיף כי בניגוד לטענות המערער, תעמולת הבחירות או פעולות השכנוע לא היוו את הנימוק לביטול תוצאות הבחירות, כי אם המעשים הפסולים שעמדו ביסודן. גם ביחס למעורבות לחיאני, בית המשפט המחוזי לא קבע כי מעורבות זו, כשלעצמה, מהווה ליקוי בחירות חמור, אלא המעשים שביצע אגב כך – כגון פיזור הבטחות שלטוניות וחלוקת טובות הנאה לבוחרים כאילו המשיך לשמש כראש העיר.
בנוגע לפוטנציאל ההשפעה של הליקוי (התנאי השני), טוען המשיב כי הפסיקה שניתנה לאחר הלכת רביץ לא קבעה מסמרות בדבר מבחן ההסתברות הראוי. בכל מקרה, קיימת גישה לפיה המבחן ההסתברותי מתייתר בנסיבות שבהן מדובר בליקוי משמעותי, וזאת מחמת הפגיעה בשלטון החוק. עוד טוען המשיב כי בית המשפט קמא לא הסתפק במבחנים הקבועים בהלכת רביץ, אלא הוסיף מעין "מבחן מקבילית" הבוחן גם את הפער בין המתמודדים אל מול חומרת הליקוי. משעה שמצא כי הפער מזערי והחומרה רבה – הורה על ביטול הבחירות (להלן: מבחן המקבילית). כך או כך, גורס המשיב כי בהינתן הכמות העצומה של המקרים וההיקף הנרחב של המושפעים, הרי שיישום כל מבחן שהוא – אף המחמיר ביותר – מביא לביטול הבחירות. באשר לצורך בספירת קולות, נטען כי יש להבחין בין ליקוי בחירות המצביע על קול מסוים, כגון זיופים או פתקים פסולים, לבין ליקוי דוגמת שוחד בחירות שבו לא ניתן לכמת את ההשפעה המדויקת. בליקוי מהסוג האחרון, הדרישה בפסיקה היא להצביע על פוטנציאל השפעה בלבד. המשיב מוסיף כי טענת המערער בעניין "המעגל השני" אף היא דינה להידחות, שכן על פי החוק, אין נפקא מינה אם השוחד ניתן בעד הצבעה של מקבל טובת ההנאה עצמו, או בעד השפעתו של הלה על אחרים. כמו כן, המשיב טוען כי די להוכיח שהליקויים יכולים היו להשפיע על מחצית הפער בין המתמודדים. לשיטתו, בנסיבות העניין הוכח אף פוטנציאל השפעה על מספר קולות השווה למלוא הפער, והרבה למעלה מכך. גם את הטענה בדבר אופן חישוב היקף ההשפעה של הליקויים על תוצאות הבחירות – דוחה המשיב. לשיטתו, לא ניתן להשוות בין שיעור ההצבעה הכללי לבין שיעור ההצבעה בקרב קבוצה שנחשפה להשפעה פסולה, שכן לאחרונה יש תמריץ גבוה יותר להצביע. כמו כן, טוען המשיב כי כאשר המערער מבקש להכפיל את כמות המושפעים הפוטנציאליים גם בהתפלגות ההצבעה בין הצדדים הוא "מתיימר להרים עצמו בשרוכי נעליו", שכן התפלגות זו היא תוצאה של אותם ליקויים (ראו, בין היתר, סעיף 7 לסיכומי התשובה מטעם יריב בהליך קמא).