--- סוף עמוד 10 ---
באשר לטענות הדיוניות של המערער, טוען המשיב כי מעשי שוחד הבחירות הוכחו בראיות ישירות, באמצעות מסמכים רבים ושורה ארוכה של עדים; וכי בית המשפט קמא דן ודחה במפורש את טענת השיהוי, הן בפסק הדין והן בהחלטתו בבקשות להוספת ראיות. עוד נטען כי בית המשפט לא יסגור את הדלת בפני אפשרות העלאת טענות הנוגעות לטוהר הבחירות רק בשל טעם פרוצדוראלי של שיהוי בהעלאתן.
- על רקע נושאו של הערעור, הגישה גם המדינה (משרד הפנים – מנהל הבחירות) עיקרי טיעון מטעמה. יודגש, כי המדינה לא נקטה עמדה במסגרת ההליך קמא, וגם בפנינו לא טענה ברמה העובדתית. עיקרי טיעוניה התמקדו בחלק מהשאלות המשפטיות המתעוררות בהליך, וניתן לסכמם בנקודות הבאות: ראשית, לשיטת המדינה ההליך המתאים להשגה על החלטת בית המשפט המחוזי הוא ערעור ברשות. אמנם, המדינה מכירה בכך שיש יסוד בפסיקה גם לטענה לפיה קיימת זכות ערעור, אך לדידה אין מדובר בדין הרצוי. לגישתה, ראוי לקבוע הסדר דיוני אחיד בעניין השגה על פסק הדין – בין אם הוגש ערעור בחירות לבית המשפט המחוזי, כבית משפט מנהלי, בתוך המועדים הקבועים בחוק, ובין אם הוגשה השגה לאחר מכן כהמרצת פתיחה. שנית, מתייחסת המדינה לתנאים לביטול בחירות (קיומו של ליקוי וסיכויי השפעתו על התוצאות), לזיקה המתקיימת ביניהם ולנטל המוגבר המוטל על הטוען לביטול הבחירות. צוין כי בהתאם לחוק ולהלכה הפסוקה, כל ליקוי היורד לשורש העניין ושעלול להשפיע על תוצאות הבחירות עשוי להביא לביטולן, ולא רק כאשר מדובר בליקויים בקלפי או בשוחד בחירות. עוד צוין כי נחלקו הדעות בפסיקה באשר לטיבו של המבחן ההסתברותי שבבסיס התנאי השני, וכי דומה שבמקרה דנן אין צורך לקבוע מסמרות בשאלה, שכן אמת המידה שנקבעה בפסק הדין עונה גם על הרף של "אפשרות ממשית".
באשר לקביעת השפעתו של הליקוי, המדינה טוענת כי בית המשפט קמא לא הציג, ביחס לכל ליקוי וליקוי, מהו היקף המושפעים המוכח ממנו – ולו ברמת האומדן. משעה שפסק הדין אינו כולל הערכה של השפעת כל אחד ואחד מן הליקויים, קשה לבקר את קביעתו כי היה ביכולתם – אף במצטבר – כדי להשליך על תוצאות הבחירות. בנסיבות אלה, מוסיפה המדינה, אין זה מן הנמנע כי נדרש להחזיר את הנושא לערכאה הדיונית, לשם בחינה משלימה של היקף ההשפעה. כמו כן, הגם שלשיטת המדינה ניתן להביא בחשבון השפעה החורגת מהגורם הנקודתי שנטל חלק במעשה הפסול, הרי