זאת ועוד, לקראת הפגישה בין פרקליטי הצדדים במשרדו של עו"ד כספי, "נזכר" המשיב במסמך נספח א', שעליו עבר ברפרוף וחתם כעשר שנים קודם לכן. כך העיד המשיב כשנשאל בנושא זה על-ידי בית המשפט ופרקליטו של המבקש:
"אני אמרתי להם מה שהאדון כספי יראה לכם זה מסמך שארנון דיבר איתי עליו והחתים אותי עליו, אמרתי להם אתם תראו מסמך שיש בו איזה 10-12 שורות שיש בו אזכורים לנושאים כאלה וכאלה, אין בו דיבור בכלל על נאמנות. אני עכשיו מספר לכם בדיוק מה היה, אין דיבור בכלל על נאמנות, הוא החתים אותי על איזה מסמך שהיו בו 12 - 10 שורות וחזרתי בגדול על הנושאים שצריכים להיות... חוזרים עורכי הדין ומספרים היינו במשרד כספי וקרה בדיוק מה שאמרת, נתן לנו לעיין במסמך לכמה שניות, ביקשנו
--- סוף עמוד 19 ---
העתק והוא לא נתן וראינו באמת יש 10-12 שורות חברו על כמה דברים ויש תוספת למטה בכתב יד... ואני אומר להם אם יש תוספת בכתב יד זה לא המסמך שאני חתמתי, המסמך שאני חתמתי אין תוספת בכתב יד. אם כך, וזה מסמך שאתם רואים את חתימתי, אז זה זיוף, הוסיפו שם משהו בכתב". (עמ' 360 לפרוטוקול הנ"ל מול הש' 15 עד עמ' 361 מול הש' 8; עמ' 372 מול הש' 1 - 6).
קשה לקבל את גירסת המשיב, שמחד גיסא, טען כי הוחתם על מסמך שלא ידע על תוכנו, ומאידך גיסא, נותן הוראות מפורטות לפרקליטיו בנוגע להיקפו של המסמך וצורתו.
לסיכום העניין, המשיב לא עמד בנטל המוגבר להוכיח את יסוד ההטעייה הגלום בעילת האפסות, וכן לא הוכיח המשיב כי החוזה שעליו חתם שונה באופן מהותי מהחוזה שעליו חשב שהוא חותם, וכי נקט אמצעי זהירות סבירים בטרם חתם על המסמך. משכך, נדחית הטענה כי "לא נעשה דבר".
א(4) חוות-דעת מומחה
- לא אסיים את הדיון בטענות המשיב בנוגע לחתימתו על המסמך מבלי להתייחס לחוות-דעת מומחה (מטעם המשיב) של מעבדת המסמכים במחלקה לזיהוי פלילי של משטרת קנטון ציריך בשוויץ (להלן: "המעבדה").
למן ראשיתו של ההליך, ביקש המשיב לאפשר את בדיקת המסמך נספח א' בידי מומחים. כזכור, בגירסה הראשונית שהציג המשיב לגבי חתימתו על נספח א' הוטל ספק באותנטיות של החתימה והועלה חשד לזיופה. בגירסה מאוחרת יותר, נטען כי בוצעו שינויים במסמך לאחר שהוחתם עליו המשיב.
ביום 17.12.06 הגיש המשיב בקשה לאשר את בדיקת המסמכים על-ידי המעבדה. על-פי חוות-דעת מומחה שקיבל המשיב במיוחד לעניין זה, המדובר באחת המעבדות המובילות בעולם בתחום של בדיקת מסמכים מבחינת מוניטין בינלאומי, ציוד, ניסיון וכוח אדם הנדרש לביצוע בדיקות כאלו. המבקש התנגד לבדיקה מנימוקים שונים, בין היתר, טען המבקש כי לא יהיה בבדיקה כדי לתרום לבירור המחלוקת האמיתית שבין הצדדים, אלא רק לסחבת ולהכבדה על ההליכים. אכן, הבקשה לבדיקת המסמכים הביאה לעיכוב הדיון בתובענה למשך שנתיים כמעט ולהליכים נוספים בין הצדדים. בסופו של דבר, הגיעו הצדדים להסכמות באשר לנוסח השאלה שאליה תתייחס הבדיקה, לסידורי העברת המסמך לידי המעבדה לצורך הבדיקה ולתנאי הבדיקה.