"נאמן אחראי לנזק שנגרם לנכסי הנאמנות או לנהנים עקב הפרת חובתו כנאמן; על האחיות לאבדנם ולנזקם של נכסי הנאמנות המוחזקים על ידיו יחולו הוראות חוק השומרים, תשכ"ז-1967; לענין זה יראו את הנאמן כשומר ואת הנהנים כבעלי הנכסים."
סעיף 13(א) לחוק הנאמנות מטיל איסור על הנאמן לפעול במצב של ניגוד עניינים:
"נאמן לא ירכוש לעצמו או לקרובו נכס הנאמנות או כל זכות בו, לא יפיק לעצמו או לקרובו טובת הנאה אחרת מנכסי הנאמנות או מפעולותיה, ולא יעשה דבר שיש בו סתירה בין טובת הנאמנות לבין טובתו שלו או של קרובו".
תכליתן של הוראות אלו להגן על הנהנה מפני נזקים שעלולים להיגרם לו כתוצאה מהפרת חובות הנאמן ומפני ניצול לרעה של הנאמן את הנאמנות לטובתו האישית (כרם, עמ' 483 - 486, 544 - 547). הן לא נועדו כדי להגן על הנאמן מפני נזקים שאינם קשורים להפרת חובתו כנאמן או מפני נטילת סיכונים במסגרת הנאמנות, וממילא, אין בהן כדי למנוע מנאמן ליטול על עצמו את המימון ואת הסיכון הכרוך בנאמנות, אם נתן הסכמתו לכך. על-פי סעיף 11 לחוק הנאמנות, רשאים הצדדים להסדיר את דרכי גביית שכרו של הנאמן, הוצאותיו והתחייבויותיו, ומי יהיה חייב לשאת בסכומים אלה (כרם, עמ' 388).
--- סוף עמוד 29 ---
- האם קיים המבקש את התחייבותו לשאת בהתחייבויות הכספיות בקשר לרכישת חלקו במניות?
הצדדים אינם חלוקים לגבי העובדה כי המשיב הוא זה אשר נטל את ההלוואות לצורך רכישת 2% ממניות סלקום בסך כולל של כ- 4 מיליון דולר (פירוט ההלוואות ב- ת/28). בנוסף, מוסכם כי ההלוואות שנטל המשיב לרכישת המניות נפרעו כולן.
לגירסת המבקש, המשיב גיבש תכנית מימון שלפיה אמור היה לקבל הלוואה מבנק ספרא בריבית מסוימת, להמיר את כספי ההלוואה לשקלים ולהפקידם בתכנית חסכון הנושאת ריבית. כנגד כספים אלו, תכנן המשיב לקבל אשראי מן הבנק שבו הופקדו הכספים בתכנית חסכון ואותו להעמיד לסלקום כהלוואת בעלים באותה ריבית שהוא משלם לבנק ספרא בגין ההלוואה שניתנה על-ידו (העתק הדף שבו, כנטען, משורבטת תכנית המימון בכתב ידו של המשיב, מצורף כנספח ד' לתצהיר המבקש). מכאן, לטענת המבקש, שהמשיב לא נשא בכל סיכון וכל שהיה עליו לשלם הוא הפרשי ריביות. ככל שהיה סיכון בתכנית המימון - המבקש נשא במחציתו, לשיטתו.
המבקש טוען, כי החזיר למשיב את הסכומים בגין מחצית הפרשי הריביות על-פי דרישות תשלום שהעביר לו המשיב. ביום 28.8.97 העביר המבקש לחשבונו של המשיב ולפי בקשתו סכום בשקלים השווה ל- 20,000 $ (דולר ארה"ב), המהווה מחצית מסכום הריבית שנדרש המשיב לשלם בגין ההלוואה שנטל (העתקים מהוראת ההעברה מיום 28.8.97 ומהודעת החיוב של הבנק מצורפים כנספח ה' לתצהיר המבקש). כמו-כן, בחודש אוקטובר 1997 קיבל המשיב מכתב מבנק ספרא שלפיו עליו לשלם לבנק ריבית בגין ההלוואה שנטל בסכום של 91,759 $ (המכתב צורף כנספח ו' לתצהיר המבקש). בהתאם לכך, ביום 20.11.97 העביר המבקש לחשבונו של המשיב סכום של 161,796 ₪ ששוויו בדולרים באותה עת עמד על סך של 45,834 $, המהווה מחצית סכום הריבית הנ"ל (העתקים מהוראת ההעברה ומהודעת החיוב של הבנק צורפו כנספח ז' לתצהיר המבקש). המבקש העיד כי לא ידוע לו על תשלומי ריבית נוספים או על תשלומים אחרים שאותם נדרש המשיב לשלם מכיסו בקשר למניות, ואם היו תשלומים כאלה, המשיב לא פנה אל המבקש על-מנת שיישא במחציתם (סעיף 36.ג.2 לתצהיר המבקש; עדותו בעמ' 207 לפרוטוקול הדיון מיום 4.1.09).