(עמ' 27 לפרוטוקול הנ"ל מול הש' 17 עד עמ' 28 מול הש' 2; וראו גם בעמ' 29 לפרוטוקול הנ"ל מול הש' 10 - 13).
המשיב הכחיש דברים אלו מכל וכל, וטען כי מעולם לא אמר אמירות שכאלה לעו"ד נאמן (עמ' 315 לפרוטוקול הדיון מיום 5.1.09 מול הש' 12 - 26; עמ' 320 מול הש' 22 עד עמ' 322 מול הש' 27).
ד(2) עדותו של עוה"ד זיו שרון
- בחודש מרץ 1995 פנה פרופ' יצחק סוארי למשרד עו"ד ד"ר אבי אלתר ז"ל, שבו עובד עו"ד שרון, וביקש חוות-דעת ביחס למבנה המס של כניסת המשקיעים הזרים לסלקום. לאחר שהוגשה טיוטה לחוות הדעת, נקבעה פגישה ליום 28.3.95, במשרד המבקש. בפגישה נכחו המבקש, המשיב, פרופ' סוארי, עו"ד אלתר ז"ל ועו"ד שרון. גם עוה"ד שרון פנה למבקש מיוזמתו לאחר שקרא בעיתון על הסכסוך שבין המבקש לבין המשיב (עמ' 30 לפרוטוקול הדיון מיום 8.2.07 מול הש' 1 -25). עו"ד שרון תיאר את שאירע בפגישה:
"היה את עץ השליטה (של סלקום – א"ג), כפי שראו אותו הצדדים, ומר פיוטרקובסקי הציג לנו את בעלי המניות השונים והיה מקום שהיה רובריקה שהיה כתוב עליה: 2%. 2% ומר פיוטרקובסקי אמר: אחד שלי ואחד שלו... של יגאל ארנון. הם שניהם בחדר, אמר פיוטרקובסקי: אחוז אחד שלי ואחוז אחד של יגאל ארנון. אני לאורך כל השנים, מאז אותה פגישה, מכיוון שגם כבר באותה פגישה, כאשר הייתי עו"ד צעיר, היה ברור מהי סלקום ומה היא עומדת להיות, היה לי ברור לאורך כל השנים, לאור
--- סוף עמוד 39 ---
אותה אמירה, למי יש אחוז ולמי יש אחוז." (עמ' 31 לפרוטוקול הדיון מיום 8.2.07 מול הש' 20 עד עמ' 32 מול הש' 4).
עו"ד שרון הבהיר, כי חוות הדעת התייחסה למשקיעים הזרים, ולא חייבה בדיקה של מבנה ההון בין בעלי המניות שאינם זרים (עמ' 33 לפרוטוקול הנ"ל מול הש' 20 - 23; עמ' 36 מול הש' 6 - 8), וכי סוגיית הנאמנות לא עלתה באותו מועד, אלא נאמרו אמירות, שלא נבדקה אמיתותן (עמ' 35 לפרוטוקול הנ"ל מול הש' 18 - 21).
על עדותו של עו"ד שרון הגיב המשיב במילים - "לא היה ולא נברא" (עמ' 317 לפרוטוקול הדיון מיום 5.1.09 מול הש' 7 - 21; עמ' 323 מול הש' 22 עד עמ' 325 מול הש' 66).
- לטענת המבקש, כל אחת מן העדויות הנ"ל מהווה הודאת-חוץ של בעל-דין, שפירושה:
"הודאת חוץ של אדם מתקבלת כראיה לחובתו – בניגוד לכלל הפוסל עדות מפי השמועה – בשל כך, שהיא עומדת בניגוד לאינטרס שלו; ההנחה הבסיסית היא – שאין אדם אומר דברים בניגוד לעניינו, אלא אם כן הוא מאמין, בעת האמירה, שהם נכונים... אימרת מודה תתקבל כראיה לחובתו גם אם בעת אמירתה לא היתה בניגוד לאינטרס שלו והפכה להיות כזו רק בשלבים מאוחרים יותר." (קדמי, עמ' 1202).