חלפו עברו להם מספר ימים, וביום 24.8.05 פנה המבקש אל המשיב במכתב (נספח ב' לתצהיר המבקש), שבגדרו טען כי המשיב הסכים להחזיק ב- 1% ממניות סלקום בנאמנות עבור המבקש והמבקש התחייב לשלם למשיב מחצית מכל סכום שבו חויב בגין המניות. במכתב ששלח המשיב למבקש ביום 21.9.05 (נספח ג' לתצהיר המבקש), הכחיש המשיב את הדברים וטען כי כל מניות סלקום המוחזקות על-ידו הן בבעלותו הבלעדית. המשיב טען כי המבקש דחה את הצעת ספרא להשתתף ברכישת 1% ממניות סלקום באמצעות העמדת הלוואת בעלים, וכי המבקש מעולם לא נטל חלק במימון או בסיכון כלשהו בקשר עם המניות ואף לא נדרש לעשות כן על-ידי המשיב.
עד כאן גירסת המבקש כפי שהיא מוצגת בתובענה.
בחודש ינואר 2006 העבירו הצדדים את הטיפול בעניין לבאי-כוחם והחלה התכתבות ביניהם, שהתמשכה עד בסמוך למועד הגשת התובענה (ראו: נספחים יד'-כד' לתצהיר המבקש). באי-כוח הצדדים אף קיימו פגישה שלא בנוכחות הצדדים עצמם ביום 9.2.06, ושבה הציג בא-כוח המבקש לבאי-כוח המשיב את נספח א'.
- יום 24.5.06 הגיש המשיב בקשה לסילוק על הסף של התובענה (שהוגשה בדרך של המרצת פתיחה), ולחילופין, להעברתה לפסים של תביעה רגילה (בש"א 11770/06), וכן הגיש המשיב בקשה שבה עתר, בין היתר, להורות למבקש להציג את המסמך המקורי המצורף לתצהירו כנספח א', על-פי כלל הראיה הטובה ביותר, ולאפשר את בדיקתו לפני הגשת תצהיר התשובה מטעם המשיב (בש"א 11771/06). במהלך הדיון בבקשות הנ"ל, שהתקיים ביום 2.6.06, התקבלה הצעת בית המשפט, שלפיה תידחה הבקשה לסילוק על הסף והתובענה תועבר לפסים רגילים על-פי האמור בתקנה 258 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), המרצת הפתיחה תיחשב ככתב תביעה והמשיב יגיש כתב הגנה.
--- סוף עמוד 8 ---
כתב ההגנה
הטענות המקדמיות
- לטענת המשיב, תביעתו של המבקש מתייחסת לאירועים שהתרחשו לפני למעלה משבע שנים ממועד הגשתה, והיא התיישנה. המשיב טען כי בכל התקופה שקדמה לשבע השנים שלפני הגשת התביעה הצהיר המשיב בכתב ובעל-פה, באמצעות מצגים והתחייבויות, כי הוא הבעלים היחידי והבלעדי של 2% ממניות סלקום, וכל זאת בידיעתו של המבקש. המשיב הוסיף כי בחודש אוגוסט 1998, קרי: מעל שבע שנים לפני הגשת התביעה, חולק דיבידנד ראשון לבעלי מניות סלקום, אשר הועבר במלואו לידי המשיב בסיוע משרדו של המבקש, ולמעשה כבר בשנת 1997 ידע המבקש כי חלוקה זו עתידה הייתה להתבצע. יתר על כן, ציין המשיב, כי המסמך נספח א', שעליו מבוססת עילת התביעה, נחתם לכאורה בשנת 1996, כ- 10 שנים לפני הגשת התביעה. על-פי אותו מסמך, היה על המבקש לשלם למשיב מחצית מכל סכום שיידרש המשיב לשלם עבור רכישת מניות סלקום. המועד שבו שולם הסכום האחרון על-ידי המשיב חל בחודש יוני 1998 ומאז חלפו למעלה משבע שנים עד שהוגשה התביעה. המשיב טען כי המבקש, בתור דירקטור של סלקום ויועץ משפטי של בעלי המניות, ידע "בזמן אמת" על הסכומים ששולמו ועל מועדי התשלום. כמו-כן, נטען, כי על-פי הדין וההלכה הפסוקה, קיימת חובה למסור לסלקום הודעה על נאמנות, על-מנת שנאמנות כזו תוכר על-ידה. המשיב הצהיר במפורש על בעלותו הבלעדית במניות הרשומות על שמו, החל מהמועד שבו הוקצו לו המניות - כלומר, חובת הדיווח לסלקום על הנאמנות הופרה יותר משבע שנים לפני שהוגשה התביעה. לאור כל זאת, טען המשיב כי עילת תביעתו של המבקש לזכויות במניות הרשומות על שם המשיב ולקבלת דיבידנדים - התיישנה.
כן טען המשיב, כי תביעתו של המבקש להצהיר על בעלותו במחצית מניות סלקום המוחזקות על-ידי המשיב, על כל הזכויות הנובעות מכך, לרבות דיבידנדים, ולהורות על העברת המניות לידיו, היא תביעה כספית המחייבת תשלום אגרה כדין, ששיעורה נגזר משווי 1% ממניות סלקום או לכל הפחות משווי מחצית הדיבידנדים שחולקו למשיב. כאן יוער, כי ביום 5.1.09 שילם המבקש אגרה בסך 1,557,735.28 ₪ הנגזר מסכום הדיבידנדים, בהתאם להחלטת כבוד הרשם א' אורנשטיין מיום 31.12.08, והוסף בהסכמה לתובענה סעד כספי לתשלום הדיבידנדים.