"יצוין כי במקרה הלכת ענבי נתבעו שני סעדים עיקריים. האחד, ביטול עסקאות בין הנתבעים לבין החברה ובאופן שעל הנתבעים להשיב לחברה את שקיבלו שלא כדין במסגרת אותן עסקאות. הסעד השני, הסרת הקיפוח על ידי רכישת מניות התובעים במחיר שוק, וזאת בתוספת מחיר שייקבע על ידי בית המשפט שישקף את הנזקים שנגרמו לחברה ו/או למי מהתובעים, כתוצאה ממחדלי הנתבעים הנטענים על ידי התובעים. בנסיבות אותו מקרה, הורה בית המשפט כי הסעדים הנתבעים מחייבים תשלום אגרה לפי סעד כספי ואין עסקינן בתביעה לסעד שרואים את שוויו כבלתי ניתן לביטוי בכסף.
לטעמי, יישום הלכת ענבי על המקרה שלפנינו, מביא למסקנה כי קיימים בתביעה אותם תנאים בעטיים הורה בית המשפט בעניין הלכת ענבי על חיוב באגרה לפי שווי כספי... בדומה למקרה של הלכת ענבי, בו התבקש בית המשפט לחייב את הנתבעים בתוספת עבור מחיר המניות עקב מחדליהם הנטענים של הנתבעים, אזי גם במקרה שלפניי, נתבע סעד כאמור, שכן בית המשפט מתבקש למנות מעריך אשר יישום את שווי החברה בהתחשב גם במעשי ובמחדלי המבקשים... יפים בהקשר זה דברי בית המשפט העליון בהלכת ענבי, סעיף ח(9): 'הוא הדין, אף ביתר שאת, לדעתי, לסעיף 68(ד) לכתב התביעה המתוקן, שלפיו נתבע לא רק צו הצהרתי אלא גם 'תוספת מחיר שיקבע בית המשפט ואשר ישקף את הנזקים שנגרמו לחברה ו/או למי מהתובעים'".
ח. על בסיס הפסיקה האמורה ופסקי דין נוספים כדוגמתה, טוענים המבקשים כי קיימת חשיבות מרבית שבית משפט זה יאמר את דברו באשר להבנה הנכונה של הלכת ענבי, כדי לחדד את ההלכה המחייבת ככל שמתעוררת שאלת אופיים של הסעדים המבוקשים במסגרת תביעה מכוח סעיף 191 לחוק החברות, בכלל, וסעד רכישת מניות המיעוט, בפרט, לפחות באותם מקרים בהם התובעים אינם מבקשים צו לרכישת מניותיהם באופן שתצורף לסכום הרכישה גם תוספת מחיר בגין נזקי הקיפוח. להבנתי, המבקשים יטענו כי באותם מקרים, תתעורר השאלה האם עצם הבקשה לרכישת מניותיהם של המבקשים הינה כשלעצמה בקשה לסעד כספי, לאור העובדה כי רכישה זו תלווה בביצוע תשלום תמורה, או שיש להתייחס לרכישה כשלעצמה כסעד הכלול בסל הסעדים האפשריים לפי סעיף 191 לחוק החברות לפי שיקול דעתו של בית המשפט. שהרי, במקרים המתאימים יכול ויעדיף בית המשפט להורות כי בעלי המיעוט יישארו בתוך החברה, וכי הקיפוח הנטען יתוקן בדרך של
--- סוף עמוד 19 ---
תיקון תקנון, מינוי מנהל מטעמם, וכדומה; בעוד שיהיו מקרים בהם יסיק בית המשפט כי אין מקום להמשיך את בעלותם של בעלי המיעוט בחברה, וכי יש להורות על הדרך הנאותה לאפשר את יציאתם מהחברה, תוך שמירה על מלוא זכויותיהם הקנייניות, או אז יעדיף להורות על רכישת מניותיהם, כאמצעי לאפשר את יציאתם מן החברה ולא כאמצעי לפיצוי בגין נזקים כלשהם. אי לכך, כפי שתיקון תקנון ו/או מינוי דירקטור מטעם המיעוט אינם סעדים כספיים אלא סעדים שמטרתם לתקן את מצב הקיפוח הקיים, כך גם יש לסווג את הסעד של רכישת מניות כסעד לתיקון קיפוח, למרות המרכיב הכספי הקשור לו.