החלק המודגש לעיל בסיפא של ה"הואיל" החמישי, מהווה את הבסיס לפסק דינה של ועדת הערר. ואכן, אילו היינו עוצרים את הילוכנו כאן ומתעלמים מיתר הוראות ההסכם, מסקנתה של ועדת הערר היתה הגיונית ואף מתבקשת. מפשט הכתוב אכן ניתן להסיק כי זכות הברירה של המערערות אם לממש את האופציה אם לאו, מותנית בכך שהתנאי המתלה לא התקיים. צא ולמד, שמקום בו התנאי המתלה התקיים (קרי, הדיירים המוגנים התפנו), חלה חובה על המערערות לממש את האופציה, באופן השולל את אופייה הברירתי של הזכות הנתונה בידיהן. מכאן קצרה דרכה של ועדת הערר לקבוע כי כלל אין מדובר באופציה.
כאמור, קריאה זו של ה"הואיל" החמישי היא נקודת המוצא בפסק דינה של ועדת הערר, וכפי שעוד יפורט להלן, עליה הושתתו קביעות ומסקנות נוספות. אלא שלטעמי, קריאה זו של הסכם האופציה, הגם שעולה היא בקנה אחד עם לשונו של ה"הואיל" החמישי כשהוא עומד לעצמו, אין היא עולה מלשונם של יתר תנאי ההסכם ואף לא מההיגיון העסקי שעמד בבסיסו. אסביר.
- ה"הואיל" החמישי הוא מסוג ההוראות ההסכמיות המתייחסות באופן מפורש לסיטואציה מסוג א' (אי-התקיימות התנאי המתלה), מבלי שהן מתייחסות במפורש לסיטואציה מסוג ב' (התקיימות התנאי המתלה). הניסיון ללמוד מהוראה מעין זו מהו ההסדר שביקשו הצדדים לקבוע לגבי סיטואציה מסוג ב', הוא אפוא היסק, בבחינת מכלל הן נשמע הלאו (או להיפך). היסק זה הוא כמובן אפשרי ולעתים נדרש, כחלק מתהליך ההתחקות אחר משמעותו המשתמעת של הטקסט (אהרן ברק פרשנות במשפט כרך רביעי – פרשנות החוזה 356-353 (2001) (להלן: ברק)). עם זאת, על מנת לבסס היסק מסוג זה, יש לוודא כי הטקסט הנתון לפרשנות אכן שותק לגבי סיטואציה מסוג ב'; תחילה יש לוודא שהמשמעות המשתמעת של סעיף החוזה הרלוונטי אינה עומדת בניגוד למשמעותו המפורשת של החוזה (שהרי "משמעות מפורשת דוחה משמעות משתמעת" – ברק בעמ' 356), ולאחר מכן יש לוודא שהמשמעות המשתמעת אינה עומדת בניגוד למשמעות משתמעת הפוכה, שאז נדרש הפרשן להכריע בין השתיים.
לפיכך, אין הפרשן יכול לעצור את הילוכו בהוראה המדוברת. עליו להוסיף ולבחון את יתר תנאי החוזה. פּנִייה זו ליתר סעיפי ההסכם אינה נדרשת אפוא רק לצורך התחקות אחר תכלית ההסכם ועמידה על הגיונו, אלא היא מהווה חלק מהשלב הראשון בפרשנותו של ההסכם – שלב פרשנותו הלשונית. אכן, "סעיפי החוזה אינם 'חלקיקים' הנעים בחופשיות בחלל, ובידוע כי על הפרשן להימנע מלבודד הוראה אחת מן המכלול, כפיסת קרקע-ארץ העומדת בפני עצמה" (דברי חברי, השופט סולברג, שנאמרו זה לא מכבר בע"א 8763/15 זיו נ' גספא הנדסה בע"מ, [פורסם בנבו] פס' 33 (4.1.2017) (להלן: עניין זיו)).