CTI התעלמה מסעיף 52 לחוק ניירות הערך, המרחיב את הגדרת ניירות הערך שבסעיף 1 לחוק ניירות ערך. אין כל בסיס חוקי לטענה כי נייר חייב להיות סחיר על מנת שייחשב נייר ערך, ההפך הוא הנכון, המחוקק במפורש הרחיב את ההגדרה וכלל את הזכות לרכוש נייר ערך כ-"נייר ערך". לכן גם לא יכולה להיות מחלוקת כי התובענה מקיימת את דרישות סעיף 5לתוספת השניה לחוק התובענות הייצוגיות.
- אשר לטענת CTI לקיומה של תניית בוררות תקפה בגינה יש להשהות את ההליכים דנן, נטען, כי זו כבר נדחתה על ידי בית משפט השלום אשר דן בתביעה של עובד פרטני (ת"א 47825/08 דני גלימידי נ' Comverse, פורסם בנבו, (2012) (להלן: "עניין גלימידי")) בהתבסס על כך שמלשון התניה, כלל לא ברור כי כוונת הצדדים היא לקיום בוררות. כמו כן, הגוף שנבחר לברר מחלוקת בדידן איננו אובייקטיבי ועל כן בירורו לא יכול להחשב כבוררות מחייבת.
מעבר לתניית הבוררות המסויימת, הרי שתובענות ייצוגיות מטבען וחשיבותן הציבורית אינן מתאימות להליכי בוררות. הפועל היוצא הוא, כי במקרה זה ממילא הצדדים לא היו רשאים לנהל את ההליכים במסגרת בוררות.
- אחריות CTI להסכמי האופציות ב- Verint Inc. נלמדת מכך שכאשר הודע למבקשת 1 על הקפאת תוכנית האופציות, הנימוק היה הכשלים שנפלו בדוחות של CTI ומנגד, CTI לא הבהירה מהם הטעמים הנוספים בגינם הוקפאו תוכניות האופציות ב-Verint Inc.. ממילא אין מחלוקת כי אחד הטעמים בגינם תוקנו דוחותיה של Verint Inc. הוא הכשלים בדוחות CTIבשל תלותה בחברת האם ומכאן אחריות CTI גם לעובדי ורינט אשר קיבלו אופציות למניותVerint Inc..
- חתימת המבקשות על מכתבי קבלה וסילוק איננה מונעת מהן להגיש את תביעתן באשר מסמכים אלו משוללי תוקף נוכח הלכת קנטי (דב"ע 2-10/98 אלדד קנטי נ' דיגיטל אקויפמנט, פרסם בנבו (1999)): כתבי הויתור הינם כוללניים ובלתי ברורים, הם לא הוסברו לעובדים, לא נמסרו לעובדים חשבונות המפרטים את הסכומים ששולמו להם וכן התעוררה מחלוקת שלא היתה ידועה לעובדים בעת החתימה, שהרי הם לא היו יכולים לדעת לכמה זמן יוקפאו האופציות ומה היקף הנזקים שייגרמו, מכאן שלא היו יכולים לותר על זכויותיהם מראש.
- לגופם של דברים ובאשר לשאלת ברירת הדין, טענו המבקשות שתי טענות, ראשית, לדידן תניית ברירת הדין בהסכם האופציות איננה רלבנטית שכן מטרתה לקבוע את הדין החל ביישום החוזה. הואיל והשאלות המתעוררות בבקשה, הינן חיצוניות לחוזה כלל אין מקום להחלת תניית ברירת הדין.
--- סוף עמוד 26 ---