--- סוף עמוד 31 ---
המידע הנדרש לבירור העובדות לאשורן (ראו גם הערותיו של בית הדין לעבודה בעניין עטר הנזכר לעיל ביחס לאי צירוף חברה בשרשרת החברות).
הראיה הטובה ביותר לנחיצות Verint Inc. להליך מצויה בתשובת המבקשות לטענת המשיבה 1 כי היו גורמים נוספים אשר הביאו להקפאת תוכניות המניות של Verint Inc.. המבקשות טוענות כי CTI לא הוכיחה מהם אותם גורמים נוספים בגינם הוקפא המסחר במניות Verint Inc.. כאן נתפסו המבקשות לכלל טעות, הנטל להוכיח כי האחריות הבלעדית להקפאת מניותVerint Inc. היא של CTI, מוטלת על כתפיהן ולא היפוך היוצרות.
- יודגש, האמור איננו שולל מצבים בהם חברת אם תוחזק אחראית לנעשה בחברת הבת למרות עקרון האישיות המשפטית הנפרדת. הרי בית המשפט כבר הכיר בייחודיות הקיימת בניהול אגד חברות, ומוכרת היום האפשרות כי בעל מניות בחברת אם יוכל להגיש תביעה נגזרת בשם חברת הבת, הגם שאיננו בעל מניות בחברת הבת (ראו רע"א 2903/13אינטרקולוני השקעות בע"מ נ' שמואל שקדי, פורסם בנבו (2014)). המבחן שנקבע על ידי בית המשפט העליון לעניין, הינו מבחן השליטה המהותית. אכן, גם כאשר מדובר בהענקתאופציות לעובדים באגד חברות, במיוחד כאשר בעת הרלבנטית (קרי, עד הפסקת אירועי התארוך לאחור) Verint Inc. היתה בבעלותה המלאה של CTI, יתכן ויש טעם רב בהפעלת מבחן השליטה המהותית, בבואנו לבחון את אחריותה של CTI לנעשה ב- Verint Inc.. אך אין האמור מאפשר להתעלם או "לדלג" מעל חוליות מהותית בשרשרת. על חשיבות זהות הצדדים בהליך של תביעה נגזרת ותובענה ייצוגית על דרך האנלוגיה ראו החלטתה של כב' השופטת ר. רונן בתנ"ג 20087-11-11 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' אסף יעקב זקן חמו, פורסם בנבו (2012).
לפיכך, יש לקבל את טענות CTI בכל הנוגע להקפאת המניות בחברת הבת שלה Verint Inc..
- כמצוין בפתח הדברים, המבקשת 1 מבקשת להיות התובעת הייצוגית של קבוצה 1, הכוללת את עובדי המשיבה 2, אשר קיבלו תוכניות אופציות ל-CTI או ל-Verint Inc..
נוכח האמור לעיל יש לדחות את הבקשה לאשר את התובענה הייצוגית כנגד המשיבה 1 ביחס להקפאת תוכניות האופציות בחברת Verint Inc..
- נוכח מסקנתי כי לא ניתן לדון בשאלות הנוגעות לתוכניות האופציות ב- Verint Inc. הרי שמכאן ואילך יתרכז הדיון רק בתוכניות האופציות הנוגעות ל-CTI.
האם חלה על הסכסוך דנן תניית בוררות תקפה
--- סוף עמוד 32 ---
- כאמור, המשיבות כולן טענו כי בהסכמי האופציות, קיימת תניית בוררות תקפה בין הצדדים. הגדילו המשיבות 2-3 לטעון כי לפי סעיף 6 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות"), אין לבית המשפט שיקול דעת בשאלת השהיית ההליכים כמפורט בסעיף 5 לחוק והוא מחוייב להשהות את ההליך.
- מאידך, לטענת המבקשות, כלל אין מדובר בתניית בוררות תקפה ועל כן אין תחולה לחוק הבוררות. לתמיכה בטענתן זו, הפנו פעם נוספת לעניין גלימידי הנ"ל, שם נקבע על ידי בית משפט שלום, כי אין עסקינן בתניית בוררות תקפה אלא במנגנון בירור תביעות פנימי אשר איננו מונע ממי מהצדדים להגיש תביעות לערכאות. כיון שהמסקנה מקובלת עלי, אביא את הדברים כלשונם:
"המבקשת מפנה להוראת סעיף 6(a) להסכם האופציות שלטענתה מהווה תניית בוררות מחייבת בינה לבין התובעים, אולם, לפי סעיף זה, כל מחלוקת בנוגע ליישום ההסכם או תכנית האופציות יתברר על ידי דירקטוריון המבקשת או כל ועדה בדירקטוריון לה יואצל ניהול תכנית האופציות. תנייה זו לא מציינת כי מדובר בתניית בוררות. אמנם, כפי שמציינת המלומדת סמדר אוטלנגי בספרה (להלן: "אוטולנגי"), תנייה יכולה להיות תניית בוררות אף על פי שלא הוזכרה בה המילה "בוררות", עם זאת, מוסיפה אוטולנגי, הדבר כפוף לכך שההסכמה לבוררות מובנת מתוך נוסח הדברים. כוונה זו אינה ברורה מסעיף 6(a), ואין זה ברור כלל ועיקר כיצד יכולים דירקטוריון המבקשת או ועדה של הדירקטוריון של המבקשת, לשמש בורר בסכסוכים עם המבקשת. מכאן יש להסיק שלא מדובר בתניית בוררות אלא בתנייה הקובעת מנגנון בירור פנימי שאינו מגביל את מי מהצדדים להגיש תובענות לבית המשפט".