לעובדיה, דווחה גם על ידה. יתכן ובירור דיווחיה יסייע בהבנת הקשר בינה לבין תוכניות האופציות – עניין שעוד יכול ויתברר.
- סיכומם של דברים - אף אם הדברים לא פורשו בהסכמי העסקת המבקשות, הרי שיש לקרוא את תוכניות האופציות מכללא אל תוך הסכמי העסקתן של המבקשות. משמעות הדבר היא - דחיית טענת המשיבות 2-3 להעדר יריבות מהטעם כי לא היו צד להסכם האופציות.
טענות הנוגעות להשתק ומניעות
- המשיבות 2-3 טוענות בין היתר, כי המבקשות מושתקות מלטעון כלפיהן טענות נוכח "כתב קבלה וסילוק" עליו חתמה כל אחת מהמבקשות בסיום עבודתה.
- בית הדין לעבודה דן לא אחת בנפקות תניות ויתור והסכמי ויתור והבהיר, כי על הטוען לתוקפו של הויתור להוכיח כי התקיימו כל התנאים המקנים את התוקף לויתור, זאת בשים לב לנטייתו של בית הדין לעבודה ליתן תוקף לכתבי ויתור במשורה (ראו את דברי הנשיא אדלר בדב"ע 2-10/98 אלדד קנטי נ' דיגיטל אקויפמנט (זק) בע"מ, פורסם בנבו (1999); תע"א 1173/09 יהודה יצחקי נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, פורסם בנבו (2011)).
- פרט לטענה הכללית, על פיה העובדות קיבלו הסבר על זכויותיהן בעת עזיבתם, לא הוכח כי התקיימו כל התנאים להכרה בכתבי הויתור. הואיל והצדדים ויתרו עד כה על דיון מהותי בהליך, לא ניתן לקבוע עובדתית כי התקיימו כל התנאים להכרה במסמכי הויתור.
- באשר לטענה, כי המבקשת 2 היתה מודעת להקפאת תוכנית האופציות בעת החתימה על הויתור ולכן כתב הויתור כולל אף ויתור על טענות הנוגעות לאופציות, אינני סבורה כי יש לשים את הדגש על תחילת ההקפאה במועד החתימה על כתב הויתור, אלא הדגש יושם על השאלה - האם הובהר, כי חתימתה על כתב הויתור כוללת ויתור בכל הנוגע למימוש האופציות שניתנו לה. כאמור, הדברים לא הובהרו בכתבי הטענות והצדדים ביקשו להסתמך על הטיעון בכתב, הרי שלא ניתן לקבוע בעת הזו כי המבקשת ויתרה על זכויותיה בכל הנוגע למימוש האופציות.
- הדברים נכונים גם ביחס לרצונה של CTI להיתלות בכתבי הוויתור כמשתיקים את המבקשות מלטעון כנגדה, למרות שאיננה צד לכתבי הוויתור ואף איננה מוזכרת בהם. משהדברים לא הוכחו ולא הובהרו כדבעי לא ניתן לקבוע ממצאים מחייבים בשלב זה.
--- סוף עמוד 36 ---
- עד כאן, נידונו הטענות לסילוק הבקשה על הסף. משהגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום לדחות את הבקשה על הסף, אפנה לבחון האם נתקיימו דרישות חוק תובענות ייצוגיות לאישור הבקשה.
העדר עילת תביעה נגד המשיבות 2-3
- לטענת משיבות 2-3, המבקשות לא הצביעו על מעשה או מחדל שלהן ביחס להקפאת האופציות. המבקשות חוזרות וטוענות להפרת חוזה עבודה, עניין שבסמכותו הייחודית של ביה"ד לעבודה בהתאם לסע' 10 (1) לתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות. אכן המבקשות הגישו תביעתן לביה"ד האזורי לעבודה בתל אביב, אלא שבעת הדיון בקשו להעביר את הדיון לבית המשפט המחוזי ולאחדו עם התובענה נגד CTI, זאת, על יסוד החלטת ביה"ד הארצי בע"ע (ארצי) 479/09 אורי ערד נ. קומברס בע"מ, פורסם בנבו (2010), ולפיכך מנועות המבקשות לעתור לסעד על יסוד עילת הפרת הסכם עבודה בפני בימ"ש זה. ואבהיר;
145.1. בפרשת ערד דלעיל, נידונה בביה"ד האזורי לעבודה תביעה של עובד קומברס בע"מ (אורי ערד) נגד קומברס בע"מ ונגד Comverse Inc. ו Comvers technology Inc., לתשלום בגין הנזק שנגרם לו עקב פיטוריו בעיתוי שמנע ממנו אפשרות לממש אופציות שהוקצו לו במסגרת חוזה עבודה בעקבות פרשת ה"בקדייטינג", תוך שנטען להפרת חוזה עבודה. קומברס בע"מ הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף בבש"א 4978/09. בין שאר הטענות בבקשת הסילוק, נטען ע"י קומברס בע"מ, כי בית הדין משולל סמכות לדון בתביעת ערד ככל שהיא נוגעת ל"בקדייטינג", זאת מהטעם כי העילה בבסיס התביעה נעוצה בהפרה נטענת של דיני ניירות ערך, דיני קניין ותאגידים, ולא נעוצה בהפרת יחסי עובד מעביד.