המבקשת 2
- באשר למבקשת 2, טענו המשיבות מספר טענות: ראשית, כי היא מתיימרת לייצג עובדים אשר קיבלו תוכניות אופציות שונות מהתוכניות שהוענקו לה ולכן אין לה עילת תביעה אישית ביחס לתוכניות אלו ואינה מתאימה לייצגם. שנית, הקפאת התוכניות השפיעה על כל תוכנית שבידיה באופן אחר. כך יש בידי המבקשת 2 אופציות שפקעו טרם ההקפאה, אופציות שפקעו במהלך ההקפאה ואופציות שפקעו רק לאחר שחודש המסחר במניות
--- סוף עמוד 39 ---
ותוכניות האופציות הופשרו, מה גם, כי כלל לא בטוח שתאושר התובענה ביחס לכל סוגי האופציות הללו. שלישית, קיים קושי בעמידה על נזקה הנטען של המבקשת 2 מהטעם כי חלק ממניותיה עברו תמחור מחדש והיא אף נהנתה מהתארוך לאחור ביחס לחלק מהמניות שמימשה.
- אבהיר כבר עתה, כי אינני סבורה שטענות המשיבות מונעות מהמבקשת 2 לשמש כתובעת מייצגת. אינני רואה בטענות שהועלו נגדה כטענות ייחודיות דווקא לה אשר ימנעו ממנו להוות תובעת מייצגת.
- סעיף 4 (א) (1) מי הם אלו הרשאים להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית:
"אדם שיש לו עילה בתביעה או בענין כאמור בסעיף 3 (א), המעוררת שאלה מהותית של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים עם הקבוצה..."
כן ראו סע' 8 (א) (1) לחוק.
האמור בא ללמדנו כי אין חובה לזהות מוחלטת אלא מהותית בלבד. ראשית, למיטב הבנתי אין הבדל, ובוודאי שלא הבדל מהותי לענייננו, בין תוכניות האופציות השונות, שהרי איננו נדרשים לדון בהוראות התוכנית השונות. על כן, מה החשיבות אם למבקשת המסויימת הוענקו מלוא התוכניות הבאות בגדר הקבוצות המיוצגות אם לאו? כיצד ההבחנה בינה לבין עובדים אחרים בעלי תוכניות אופציות אחרות משליכה על השאלות העומדות לדיון?
לדידי אין כל הבדל ואין טעם בהוספת מבקשים מייצגים נוספים או החלפת מבקשת 2 במבקש מייצג אחר.
שנית, באשר לאבחנה בין קבוצות האופציות השונות והשפעת מועדי ההקפאה עליהן, הרי ששאלה זו נבחנת במסגרת הגדרת הקבוצה. ברי, כי ככל שהוענקו למבקשת 2 תוכניות אופציות אשר לא יכללו בהגדרת הקבוצה המיוצגת, הרי שהיא לא תוכל לקבל מזור בגין תביעותיה ביחס לקבוצה זו. קביעה זו נכונה ביחס לכלל עובדי ועובדים לשעבר של המשיבה 3.
לעניין זה ראו רע"א 8268/96 דן רייכרט נ' משה שמש, נה (5) 276 (2001):
"אין לפרש את הדרישה לקיומן של שאלות של עובדה ומשפט המשותפות לקבוצה כדרישה לזהות מלאה בכל השאלות הטעונות הכרעה לגבי כל קבוצת התובעים. דרישה של זהות מוחלטת בכל השאלות הטעונות הכרעה, עובדתיות כמשפטיות, תסכל את תכלית התובענה הייצוגית ותהפוך את השימוש בה למשימה בלתי אפשרית. לפיכך יש לאמץ גישה ולפיה די בכך שהשאלות העיקריות העומדות במוקד הדיון תהיינה משותפות לחברי הקבוצה, ואין נפקא מנה אם מתקיים שוני בשאלה משנית זו או אחרת"