| בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו | |
| ת"א 27455-02-17 לטפוד בע"מ נ' פודסטוק בע"מ | |
| מספר בקשה:1 | |||
| לפני | כבוד השופט מגן אלטוביה | ||
| המבקשת: | לטפוד בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד קיריל שפר | ||
| נגד | |||
| המשיבה: | פודסטוק בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד אליס אברמוביץ | ||
| החלטה
|
לפני בקשה לסעד זמני שיאסור על המשיבה לייבא ולשווק מוצרי שוקולד ממולאים, כמפורט בסעיף 7 לבקשה, הנושאים את שם המבקשת ופרטים שלה כיבואן (להלן: "מוצרי השוקולד"). כמו כן, מבוקש להורות למשיבה לאסוף את מוצרי השוקולד ולהעבירם לכונס נכסים יחד עם מסמכי הייבוא, חשבוניות ופרסומים של מוצרי השוקולד שמפרסמת המשיבה.
המשיבה מתנגדת לבקשה.
דיון במעמד הצדדים התקיים ביום 27 פברואר 2017 במסגרתו ניתן צו להגשת סיכומים ובעלי הדין השלימו את הגשתם.
דיון
- בסעיף 4 לתצהירו מיום 12.2.2017 מצהיר מר מרק פלדמן, המצהיר מטעם המבקשת, כי החל משנת 2012 משמשת המבקשת כיבואן הרשמי והבלעדי בישראל של החברה הלטבית "סיא "אורקלא קונפקשיונרי & סנקס לטביה" המייצרת את מוצרי השוקולד (להלן: "היצרן").
בסעיף 5 לתצהירו, מצהיר מר ליאוניד בלנקי, המצהיר מטעם המשיבה, כדלהלן:
"בחודש ינואר 2017 ייבאה המשיבה משלוח אחד ויחיד של שוקולדים מהסוגים המפורטים בסעיף 7 לבקשה, למעט את פרטים י"א ו י"ג, אותם לא ייבאה. שווי המשלוח כולו – כ 20,000 יורו (כ- 13,000 יחידות)".
מהאמור לעיל, נראה לכאורה שהמשיבה מבצעת ייבוא מקביל של מוצרי השוקולד, ומעשיה אלה של המשיבה היו לצנינים (יהושע פרק כג פסוק יג) בעיני המבקשת, המבססת את תביעתה על עילות של גניבת עין, תיאור כוזב, שקר מפגיע והפרת חובה חקוקה.
- נקודת המוצא בהליך זה היא שעצם היבוא המקביל לגיטימי, וכך נקבע בע"א 7629/12, 8848/12 אלעד מנחם סוויסה ואח' נ' TOMMY HILFIGER LICENSING LLC (פורסם בתקדין) (להלן: "עניין טומי הילפיגר") (שם, פסקה 19):
"ההכרה בלגיטימיות של יבוא מקביל מבוססת על דוקטרינת ה"מיצוי" בדיני הקניין הרוחני, ובכלל זה דיני סימני המסחר. הכוונה היא לכך שבעל סימן המסחר הרשום זכאי ליהנות מזכויותיו ביחס למכירה הראשונה של המוצר שבו יש לו זכות. מכירה זו "ממצה" את זכויותיו. לאחר מכן, מכירה חוזרת של אותו מוצר אינה מהווה הפרה של זכויותיו, והוא אינו זכאי לכל תמורה נוספת בגינה. ההכרה ב"יבוא מקביל" במשפט הישראלי משמעותה היא שדוקטרינת המיצוי מיושמת במתכונת המבוססת על "מיצוי בינלאומי", היינו די בכך שהמוצר נמכר פעם אחת במתכונת שנשלטה על-ידי בעל סימן המסחר, יהא זה בארץ או בחו"ל.
...
בישראל, כפי שכבר צוין לעיל, נקודת המוצא לדיון ביבוא מקביל היא שפעולה במתכונת זו היא מותרת, במישור העקרוני. למעשה, בחירה זו נראית חיונית במיוחד בהקשר הישראלי לנוכח הנתונים המאפיינים את המשק הישראלי – שבו התנאים התחרותיים הם מוגבלים (ואף מעוררים חשש לריכוזיות – יתר הפוגעת בתחרות), בהתחשב, בין השאר, בגודלו הקטן יחסית, בתלות הכמעט מוחלטת ביבוא במגזרים תעשייתיים רבים, ובהיותו מבודד מבחינה כלכלית מסביבתו הקרובה. עוד ניתן להוסיף, כי האפשרות הקיימת היום לרכוש מוצרים בחו"ל במתכונת מקוונת על –ידי אנשים החיים ופועלים בישראל באמצעות שימוש ברשת האינטרנט אף מחלישה את הציפייה של הסוכן הרשמי בישראל לכך שהחשיפה למוצרים הנושאים את סימן המסחר תהיה רק באמצעותו.