לא זו אף זו, כאשר בית המשפט מיקד את עמיר בשאלה שנשאל במסגרת חקירתו הנגדית, האם מתישהו הוחלפה תכתובת בינו לבין התובע בקשר למוצרים הרפואיים, השיב (עמ' 40 לפרוטוקול) :
"לא יודע. מי שהתעסק עם זה, זה אגמון".
נכון הוא שאגמון הוא זה שהיה הנציג הדומיננטי מטעם נתבעת 1, בכל הנוגע למיזם, וכל פעולותיו היו תחת חסותה של נתבעת 1.
סבורתני, דברים אלו מדברים בעד עצמם. יתרה מכך, לא ניתן להתעלם כי יומיים לפני החתימה על ההסכם שלח אגמון לתובע הודעת מייל (נספח 14 לתצהיר התובע), וצורף הסכם ההשקעה, חתום על-ידי נתבעת 1.
- אגמון בעדותו שנשאל מה היה אמור להיות חלקה של נתבעת 1 בנתבעת 2, השיב (עמ' 34 לפרוטוקול):
"...הנתבעת 1 היה לה אופציה להשקיע או לקבל בעלות או אחוזים בחברה...".
כמו כן, הוצגה טבלת אחזקת הון המניות, לפני ואחרי ההשקעה של דה-טיים (ראה נספחים 21-23 לתצהיר התובע), ממנה עולה כי נתבעת 1 השקיעה במיזם סך של 150,000$, כהלוואה וכי הינה בעלת 7.5% ממניות המיזם. אולם עמיר מכחיש זאת בעדותו וטוען כי אינו אחראי על הרישום, המדובר בטיעון לא משכנע, וזאת בלשון המעטה (עמ' 42 לפרוטוקול). כמו כן גם אגמון לא ידע לומר ממש באשר להלוואה זו (עמ' 33 לפרוטוקול). בנסיבות אלה עושה הרושם כי לנתבעת 1 היה אינטרס במיזם.
הסתבר, בסופו של דבר כי נתבעת 1 לא נמנתה על בעלי המניות בנתבעת 2, ואילו עמיר הפך למחזיק במניות בנתבעת 2 באופן אישי, (עמ' 32 לפרוטוקול). מן הסתם הדבר מעלה תהיות.
סיכמו של פרק זה, לאור האמור השתכנעתי כי נתבעת 1 התקשרה עם התובע לצורך המיזם, אגמון הוא זה שהיה "בחזית" הפעולה. לא השתכנעתי מהעדויות ומחומר הראיות שהובא בפניי כי נתבעת 1 שכרה את שירותיו של התובע עבור גיוס משקיעים ולקוחות כדי לעניינם ב"ציוד הרפואי".
בכל הנוגע לטענת ה"אשם התורם" לתובע, כפי שטען ב"כ נתבעת 1 בסיכומיו, שיש לייחס לתובע אשם תורם בכך שניסח הסכם וחתם עליו באופן רשלני, סבורתני שאין מקום לקבל טענה זו בענייננו.
נכון הוא שהמילה "מיזם" לא מופיעה בהסכם. נכון הוא שהתובע הוא זה שניסח את ההסכם, ובסיכומיו טען כי הן לפני חתימת ההסכם והן לאחר חתימת ההסכם דובר על מיזם, ואילו בתשובתו לטענות הנתבעות, טען כי החומר הרלוונטי הועבר אליו רק לאחר חתימת ההסכם. אולם, למרות זאת, לא השתכנעתי כי זה המקרה בו יש להחיל את דוקטרינת האשם התורם, מאחר והשתכנעתי ששני הצדדים ידעו מה הייתה מטרת ההסכם ביניהם.