ההשגות בנוגע למסקנות המשפטיות של בית הדין האזורי
- על רקע דברינו לעיל לא נותר אלא להכריע בשאלה - האם ההחלטה על פיטוריו של אברג'ל על רקע התנהלותו לאחר הגשת התלונה בנוגע להטיית מכרז ולחשד לנטילת שוחד ובזיקה אליה, כמפורט לעיל, הייתה במסגרת מתחם הסבירות. משמע - השאלה שבה נדרשים אנו להכריע הינה - האם התנהלותו של אברג'ל על רקע מכלול הנסיבות - ובשים לב לזיקה שבינה לבין תוכנה של התלונה - הביאה לניתוק הקשר הסיבתי המשפטי שבין הגשת התלונה לבין הפיטורים והצדיקה אי החלה של ההגנות והסעדים שמקנה חוק הגנה על עובדים. זאת בגוף שאינו "גוף ציבורי" כמשמעו בחוק הגנה על עובדים.
- כפי שהוסבר לעיל, התשובה שתינתן לשאלה זו מותנית, במידה רבה, במענה שיינתן למספר שאלות משנה ובכלל אלה: מהו היקף החריגה של אברג'ל ממידת תום הלב המצופה מעובד שהגיש תלונה בנסיבות שבהן לא היה לו יסוד להניח כי תלונתו אינה זוכה לטיפול המיטבי, כפי שנקבע שהיה במקרה זה. במיוחד יש ליתן את הדעת למידה שבה חריגה זו עלולה הייתה לפגוע או פגעה בפועל בתהליך הבדיקה עצמו וביישום של תוצאותיו ומכאן גם בתכלית המרכזית של חוק הגנה על עובדים וכן, למידה שבה היא גרמה בסופו של יום, נזק לארגון או לעובדיו ומה טיבו.
- אנו סבורים כי גם בעניין זה לא נפלה טעות בתוצאה הסופית שאליה הגיע בית הדין האזורי שלא ראה מקום להושיט לאברג'ל סעדים או להחיל עליו הגנות מכוח חוק הגנה על עובדים, לרבות אכיפה של יחסי העבודה וזאת, על רקע קביעותיו העובדתיות. להלן נפרט את הטעמים שהובילו למסקנה זו לאור דברינו לעיל, בפרק העוסק במסגרת הנורמטיבית.
- ראשית, על פי קביעותיו של בית הדין האזורי אברג'ל התנהל, לאחר הגשת התלונה, באופן שערער על הלגיטימיות ועל העוצמה של תהליך הבדיקה, כמו גם על הנכונות של הגורמים השונים בהם הטיל רפש לשתף פעולה עם הבודק ללא מורא ובאופן חופשי. זאת, בעיצומו של תהליך הבדיקה ואף בטרם החל. לא למותר לציין - כי על פי קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי אין מדובר במעשה חד פעמי אלא - בהתנהלות מתמשכת שתחילתה ביום 1.5.06 - לאחר שהוחלט על מנגנון הבדיקה שאברג'ל סמך עליו את ידיו וסופו - לאחר פיטוריו. עוד יש לציין כי מדובר בהתנהלות מעוררת קושי של מי שכיהן בתפקיד בכיר בארגון ומכאן גם בעל השפעה בו. נסיבות אשר חייבו איפוק וריסון במשנה תוקף, כל עוד נמשכה הבדיקה. במיוחד שעה שעולה שלאברג'ל הייתה "בטן מלאה" על הנילונים לאורך זמן, עוד לפני האירוע מושא התלונה וכי הדבר היה ידוע לגורמים שונים בג'וינט. אשר לתוכן ההתנהלות מעוררת הקושי כאמור נקבע - כי היא כללה שימוש בסגנון בוטה כלפי עובדים אחרים בג'וינט לפני שעניינים נבדק וכן, הפצה של הטענות לגורמים שונים שלא היו מוסמכים או אמונים על הבדיקה.
שנית, אברג'ל הטיל דופי קשה בתהליך הבדיקה, בבודק ובמסקנותיו לאחר השלמת הבדיקה, ללא בסיס עובדתי ולו מינימלי. בכך ערער וקעקע את כוחן ואת הלגיטימיות של הבדיקה ותוצאותיה, כמו גם את הפוטנציאל שהיה טמון בה להביא לשינוי ארגוני משמעותי בקשר לעניין מושא התלונה. לא למותר לציין בהקשר זה - כי ככל שאברג'ל סבר באמת ובתמים כי דו"ח הבדיקה היה פגום מיסודו ואף "מוזמן" כלשונו - הרי שעמדה בפניו הדרך לפנות לגורמי בדיקה חיצוניים. אפשרות שאברג'ל לא בחר בה כאשר תחת זו הוא נקט בדרך של איום על הג'וינט שלפיו יש בידיו "תחמושת" נוספת העלולה לגרום מבוכה לארגון. בנוסף לכל אלה, יאמר - כי אברג'ל גם היה "קל על ההדק", בכל הנוגע לפגיעה בשמם הטוב של עובדים בכירים בארגון פרט לנילונים, לרבות מלכי ואסטרין שאותם האשים בנטילת חלק בעריכת "דו"ח מוזמן" יחד עם הבודק וזאת, ללא תשתית ראייתית ולו מינימלית ובלא להציג אלטרנטיבה לתהליך הבדיקה שהיה לטעמו פגום. התנהלות זו תרמה אף היא לכרסום משמעותי בהשלכות החיוביות שעשויות היו להיות להליך הבדיקה. לא מן הנמנע כי היא פגעה גם במוטיבציה של גורמים בארגון לקיים הליכים דומים בעתיד או לקדם יצירת מנגנון הולם האמון על בדיקת תלונות בדבר אי סדרים. לאור כל אלה, וחרף העובדה שהתלונה שהגיש אברג'ל, יחד עם שני עובדים נוספים, הובילה להתנעתו של תהליך שעשוי היה להניב תועלת לארגון - לאור המלצותיו של הבודק - אין לקבוע כי ההחלטה על פיטוריו לקתה בחוסר סבירות ועמדה בניגוד להוראות חוק הגנה על עובדים.