סעד ההערכה הוא חד-סטרי, ומאפשר רק הגדלה של מחיר המניה (לביקורת על כך ראו זוהר גושן "מבט ביקורתי על חוק החברות החדש: תכלית החברה, הצעת רכש והתובענה הייצוגית"משפטים לב 381, 410-409 (2001)). עד כמה סעד ההערכה הוא עוצמתי ניתן להדגים מהמקרה שבפנינו, כאשר כל שקל נוסף למחיר המניה משמעו תוספת של כ-6.866 מליון ₪ לעלות הרכישה. כך, לדוגמה, אם ייקבע כי המחיר ההוגן של המניה עומד על 61 ₪, חלף המחיר של 41 ₪ שנקבע בהצעה, יהא על המציע להוסיף כ-137 מליון ₪. נוכח עוצמתו של סעד ההערכה, שניתן בדיעבד ויוצר אי וודאות אינהרנטית מבחינתו של המציע, שאינו יכול לדעת מה המחיר הסופי שיידרש לשלם, נמתחה ביקורת על סעד זה (אוריאל פרוקצ'יה "מאחורי הקלעים" משפטים לב(2) 303, 326-325 (2002)).
- ומזוית נוספת: תיאורטית, גם מי שאינו מחזיק כלל במניות חברת המטרה יכול לפנות לבעלי המניות ולהציע הצעת רכש מלאה. אך במרבית המקרים, בעל השליטה בחברת המטרה הוא שמציע את הצעת הרכש המלאה. נוכח שכיחות מצב זה, אילו ביקש המחוקק להחיל על הצעה של בעל השליטה גם את המנגנון שנקבע בסעיף 275, ניתן היה לצפות כי נמצא בחוק או בתקנות ניירות ערך הוראות המחייבות הקמתה של ועדת דירקטורים בלתי תלויה לצורך הצעת רכש מלאה. היעדר הוראה כאמור, עשוי להעיד על כך שהמחוקק לא סבר כי יש להחיל על ענייננו את המנגנון הקבוע בסעיף 275(4). ובכלל, כפי שיוסבר בהמשך, כאשר בעל השליטה פונה בהצעת רכש מלאה על
--- סוף עמוד 26 ---
מנת "לקנות החוצה" את מניות המיעוט, החברה בכלל אינה צד לעסקה והדירקטורים אינם אמורים לאשר את העסקה.
לא למותר לציין כי לצורך הליך של הצעת רכש מיוחדת, הרשות לניירות ערך דורשת אישור אסיפה כללית לפי סעיף 275 (רוזמן, ה"ש 7), ומכלל הן לגבי הצעת רכש מיוחדת, נשמע לאו לגבי הצעת רכש מלאה.
- ועוד. הצעת הרכש במקרה דנן הופנתה ממילא רק לבעלי מניות המיעוט בחברה, כאשר בכלל קולות הניצעים לא הובאו בחשבון מניותיה של בעלת השליטה בחברה. מה הטעם לכנס אסיפה כללית על פי סעיף 275 אם ממילא הניצעים נדרשים להודיע באופן אקטיבי אם הם מקבלים את ההצעה?
זאת ועוד. סעיף 275 קובע כי הרוב הנדרש באסיפה הכללית על מנת לאשר את העסקה הוא רוב מכלל בעלי המניות המשתתפים בהצבעה, שאינם נגועים בענין אישי. כמו כן קובע הסעיף כי במנין הקולות לא יובאו בחשבון קולות הנמנעים. לעומת זאת הרוב שקבע המחוקק בסעיף 337 לאישור הצעת רכש מלאה הוא "רוב יחסי המשתנה על פי כמות המניות המוצעת לרכישה. ככל ששיעור החזקותיו של המציע קטן יותר והוא מבקש לרכוש יותר מניות, כך הרוב הדרוש לקבלת ההצעה גדול יותר, ולהיפך" (עניין עצמון בפסקה 27, הדגשה הוספה- י"ע), הדרישה בסעיף 337לפיה אחוז המתנגדים יפחת מ-5% דורשת רוב גבוה במיוחד, יותר מהרוב הפשוט הנדרש בהצעת רכש מיוחדת ובחוק החברות בכלל (בהט, עמ' 103). ולענין הנמנעים נקבע כי די בכך שניצע לא נענה להצעה על מנת שקולו ייחשב במנין קולות הניצעים המתנגדים לה (וראו בהרחבה, עניין עצמון בפסקה 366).