או הוראת סעיף 341 לחוק לגבי רכישת בעלי מניות מתנגדים:
--- סוף עמוד 28 ---
סמכות לרכוש מניותיהם של בעלי מניות מתנגדים בחברה פרטית
- הציע אדם לרכוש מניות או סוג מניות של חברה פרטית (בסימן זה - המציע), ובעלי מניות שבבעלותם שמונים אחוזים מן המניות העומדות להעברה הסכימו בתוך חודשיים להצעה, רשאי המציע בתוך חודש לאחר תום החודשיים האמורים, להודיע, בדרך שיקבע השר, לכל בעל מניה שלא הסכים להצעה (בסימן זה - בעל מניה מתנגד), כי ברצונו לרכוש את מניותיו; במנין בעלי המניות האמורים לא יובאו בחשבון בעל שליטה במציע או מי מטעמו של בעל השליטה או של המציע, לרבות קרוביהם או תאגידים שבשליטתם.
קריאת ההסדר לגבי הצעת רכש מלאה כפשוטה, מעלה כי המחוקק העמיד נגד עיניו את בעל השליטה. הד לכך אנו מוצאים בדבריו של השופט דנציגר בעניין קיטאל:
"בפסק הדין בעניין עצמון בחנתי את תכלית ההסדר הקבוע בסעיפים 340-336 לחוק החברות, שעניינו הצעת רכש מלאה ומכירה כפויה של מניות המיעוט בחברה ציבורית לבעל השליטה. ההסדר קובע כי בעל שליטה בחברה ציבורית רשאי, בהתקיים שורת תנאים, לכפות על כל בעלי מניות המיעוט בחברה ציבורית למכור לו את מניותיהם, אף אם לא כולם נתנו הסכמתם למכירה זו ('רכישה החוצה')
[...] כמו כן, ציינתי כי סעד ההערכה נועד לפתור את בעיית פגיעותו של המיעוט במקרים של רכישה כפויה על ידי בעל השליטה בחברה ציבורית" (שם, פסקה 44, ההדגשות הוספו – י"ע).
- ודוק: איני בא לומר כי חברה לא יכולה לבצע הצעת רכש מלאה. לא זו הפרקטיקה, ולא כך סבר מחוקק המשנה, ואפנה לתקנה 19א לתקנות הצעת רכש הקובעת כלהלן:
הצעת רכש עצמית
היה המציע בהצעת הרכש חברת המטרה או תאגיד בשליטתה יפורטו במיפרט גם אלה:
(1)...
--- סוף עמוד 29 ---
אלא שלזהותו של המציע, יש חשיבות לצורך שאלת התחולה המצטברת של מנגנוני האישור הקבועים בסעיף 275 לחוק. כאמור, בבואו לקבוע את ההסדר הנוגע להצעת רכש מלאה, המחוקק ראה נגד עיניו את בעל השליטה כמציע, שאז ההצעה נעשית בין בעל השליטה כמציע לבין בעלי המניות כניצעים, "מעל לראשה" של החברה, שאינה צד לעסקה. לכן, העסקה אינה מותנית באישור דירקטוריון החברה ואף יש המהרהרים לגבי היקף חובת הנאמנות של הדירקטורים ביחס לעסקה זו (חמדני וחנס חופש העיצוב, עמ' 409). אך כאשר ברכישה עצמית עסקינן, החברה היא בעלת דברים דידם של הניצעים והיא "השחקן" הראשי. הצעת הרכש העצמית המלאה לא נעשית על ידי החברה בחלל ריק, וההנחה היא שבעל השליטה הוא שעומד מאחוריה, בהיותו בעל עניין אישי בכך שחברת המטרה עצמה תרכוש את מניות הניצעים (ולכך גם יתרונות מיסוי, אך נושא זה חורג מענייננו).