- טענה נוספת עליה נשענת חוות דעת קאופמן היא כי יש להתחשב במימוש ההשקעה של כור, חברת בת של המשיבה, במניות בנק קרדיט סוויס, לצורך חישוב השווי ההוגן של המניות. לפי טענה זו, מימוש מניות קרדיט סוויס על ידי חברת הבת כור, שנעשתה בסמוך לאחר שהושלמה הצעת הרכש, הביאה לרווחים גדולים של מאות מליוני שקלים בחברה. לפיכך, ועל פי תזת "שער הפנטום", יש לחשב את העלייה ההיפותטית שהייתה מתרחשת במניות החברה, אילולא נמחקה מהמסחר.
--- סוף עמוד 45 ---
- גם טענה זו דינה להידחות.
השופט דנציגר אומר בפרשת קיטאל כי "את הרווחים הצפויים מהשקעותיהם העתידיות של החברה, הידועות לבעל השליטה עובר למועד הרכישה, יש להביא בחשבון במסגרת ההערכה". לכן, ברמת העקרון, בבואנו להעריך שווי הוגן של מניות, ייתכן שמימוש השקעה של חברת בת שעתיד להשפיע על ערך החברה, הוא נתון שיש להתחשב בו. אלא שחוות הדעת של קאופמן מטעם המערערים, לא מציגה הערכת שווי על פי אף אחת מהשיטות המקובלות בעולם הפיננסי, כך שלא ניתן להתבסס על נתון זה בלבד כדי להגיע למסקנה ששווי המניות לא היה הוגן.
ועיקרו של דבר. במקרה דנן, המדובר ברווחים שנצמחו לאחר פרסום הצעת הרכש. מחוות דעתם של מומחי המשיבה עולה כי מחיר מניית קרדיט סוויס הגיע לשפל ביום 9.3.2009, לאחר השלמת הצעת הרכש, ורק מאוחר יותר הכפילה המניה את מחירה. שוב, מדובר בבחינה בדיעבד של הדברים, ולא על פי הנתונים בזמן אמת עובר לפרסום הצעת הרכש, כאשר עד לאותו מועד, ערך השקעתה של כור בקרדיט סוויס ירד באופן משמעותי, וכאמור, אף המשיך לרדת לאחר פרסום הצעת הרכש.
- בשורה התחתונה, המערערים לא הגישו למעשה חוות דעת לגבי שווי החברה, הם לא ביקשו לעדכן או לתקן את חוות דעתו של המומחה מטעמם, והשגותיהם ותחשיביהם לגבי השווי ההוגן של המניה מבוססים על הנחות, השערות ו"בליל של חישובים", כטענת המשיבה. המערערים העלו אמנם טענות בנוגע לאופן בו חישבו מומחי המשיבה את השווי ההוגן של המניה ובעיקר תקפו נתונים שהוכנסו או הושמטו לטענתם בחישוב. אולם, הטענות נטענו בעלמא מבלי שהמערערים טרחו לגבותן בחוות דעת נגדית מטעמם, ומבלי שהציגו מה התוצאה המתקבלת על פי אחת מבין השיטות המקובלות לחישוב שווי המניה.
מנגד, המשיבה נסמכה על חוות הדעת של המומחים מטעמה, שהציגו את השווי ההוגן של המניות בחמש שיטות חלופיות, ביניהן בחינה של השווי ההוגן בשיטת DCF בחישוב על פיDDM (היוון זרמי הדיבידנדים). זאת, באשר מומחי המשיבה סברו כי כאשר מרבית רווחי החברה מחולקים כדיבידנדים, מקובל כי שיטת ה-DDM עדיפה (עמ' 244 לחוות הדעת), ובהתאם לשיטה זו העמידו את שווי המניה על 344 ₪.