אפתח את דיוננו בטענות המערערים הנוגעות לפגמים שנפלו בהצעת הרכש, ובהמשך אבחן את הטענות הנוגעות לשווי ההוגן של המניות. אך תחילה, אקדים סקירה קצרה בנושא של הצעת רכש מלאה; סעד הערכה והשיטה שנקבעה בפסיקה כשיטה המועדפת לחישוב השווי ההוגן של המניות.
--- סוף עמוד 8 ---
הצעת רכש – תשתית נורמטיבית
- הנושא של הצעת רכש מלאה מוסדר בפרק השלישי שבחלק השמיני של החוק, העוסק ברכישת חברות. הפרק הראשון בחלק זה דן במיזוג; הפרק השני דן בהצעת רכש מיוחדת; והפרק השלישי מושא דיוננו עוסק ב"מכירה כפויה של מניות". סימן א' לפרק השלישי דן בנושא של רכישת מניות המיעוט על ידי בעל השליטה בחברה ציבורית, ובו קבועים הסעיפים הנוגעים לענייננו.
- הצעת רכש היא הצעה המופנית לציבור בעלי המניות של החברה לרכוש מהמניות שבידיהם, שלא במהלך המסחר בבורסה (ראו: רונן עדיני דיני ניירות ערך 357 (2004) (להלן: עדיני); מוטי ימין ואמיר וסרמן תאגידים וניירות ערך 717 (2006) (להלן: ימין ווסרמן); ראו גם הגדרת "הצעת רכש" בסעיף 1 לחוק החברות)). הצעות הרכש נחלקות לשלושה סוגים עיקריים: הצעת רכש רגילה, הצעת רכש מיוחדת והצעת רכש מלאה (ראו שם).
ההתפתחות בדיני החברות, ההיסטוריה החקיקתית בישראל, התכליות, ההסדר הנורמטיבי, ההבחנות בין הצעת רכש רגילה, הצעת רכש מיוחדת והצעת רכש מלאה, המפרט שיש לצרף להצעות הרכש, השיטות השונות להערכת "שווי הוגן" וסוגיות נוספות הקשורות בהצעת רכש מלאה – כל אלה נדונו, נסקרו, ונחרשו לכל אורך השדה בהרחבה רבתי בפסקי הדין בעניין עצמוןובעניין קיטאל. לכן, איני רואה לחזור על הדברים, ועל מנת להכניס את הקורא לטרקלין הנושא, אסתפק בציטוט קצר מספרם של המלומדים ימין ווסרמן, העומדים על המאפיינים העיקריים של הצעות הרכש למיניהן:
"בעוד שפנייה של מציע בהצעת רכש רגילה יכולה להיעשות ממניעים שונים, ואינה נתפסת בחוק החברות ככשל שוק העלול לפגוע בציבור בעלי המניות, שונים פני הדברים בשני הסוגים האחרים של הצעות הרכש. הצעת רכש מיוחדת היא הדרך הקבועה בחוק החברות לרכישת דבוקת שליטה או רכישת שליטה לראשונה בחברה ציבורית עם חציית החזקות בשיעור 25 אחוזים או 45 אחוזים מזכויות ההצבעה בחברה, ומטרתה להבטיח יעילות כלכלית בשוק ההשתלטויות. לעומת זאת הצעת רכש מלאה היא הדרך הקבועה בחוק לסיום חייה הציבוריים של החברה, ותכליתה כפולה- האחת, להגן על בעלי מניות המיעוט מפני הידללות מתמשכת