--- סוף עמוד 9 ---
בהחזקותיהם ובערך מניותיהם, והשנייה, לאפשר הפיכת חברה ציבורית לחברה פרטית.
מאפיינים נוספים של הצעת רכש הם זהות המציע וסוג התמורה. בהקשר זה יש שני מקרים מיוחדים: בהצעת רכש עצמית המציע הוא החברה או תאגיד בשליטתה. בהצעת רכש חליפין התמורה המוצעת היא בניירות ערך (ולא במזומן)" (שם, עמ' 717).
אציין כי בעוד שהצעת רכש מלאה או מיוחדת, מוסדרות הן בחוק החברות והן בתקנות הצעת רכש, הצעת רכש רגילה מוסדרת בתקנות הצעת רכש בלבד (ראו יחיאל בהט חברות: החוק החדש והדין כרך ג 131-130 (מהדורה 13, 2015) (להלן: בהט)).
- בעניין עצמון סקר השופט י' דנציגר את הסעיפים הנוגעים להצעת רכש מלאה. אביא להלן מדבריו (פסקאות 29-27):
"הצעת רכש מלאה תתקבל, כאשר שיעור הניצעים שלא נענו לה נופל מ-5% מהון המניות המונפק או מההון המונפק מסוג המניות שלגביהן הוצעה ההצעה ....הרוב הדרוש לשם קבלת ההצעה על פי סעיף 337(א) לחוק החברות, הוא אם כן, רוב יחסי, המשתנה על פי כמות המניות המוצעת לרכישה. ככל ששיעור החזקותיו של המציע קטן יותר והוא מבקש לרכוש יותר מניות, כך הרוב הדרוש לקבלת ההצעה גדול יותר, ולהיפך ....
[...] מקום בו התקבלה הצעת רכש כאמור, כלומר מספר הניצעים שנענו לה היה כזה ששיעור החזקותיו של המציע עלה על 95%, מחויב המציע לרכוש את כלל מניות החברה הנותרות, המהוות 5% או פחות ממניותיה, באותו המחיר. משמע, מניות אותם ניצעים שלא נענו להצעה יירכשו מהם בכפייה.... כפועל יוצא מהרכישה הכפויה, אם ההצעה היתה לסוג המניות היחיד של החברה או לכל אחד מן הסוגים של מניות החברה שבידי הציבור, תהפוך החברה, לחברה פרטית (סעיף 339 לחוק החברות).
לבסוף, הוראת סעיף 338 לחוק החברות, העומדת במרכז דיוננו, מעניקה לניצעים בהצעת רכש מלאה את האפשרות לפנות לבית המשפט בבקשה ל'סעד הערכה' במסגרתו רשאי בית המשפט לקבוע, מקום בו התמורה ששולמה עבור המניות היתה פחוּתה משוויין ההוגן, כי על הרוכש לשלם עבורן את השווי ההוגן. עוד קובעת ההוראה, כי בקשה כאמור תוגש לא יאוחר משלושה חודשים ממועד קבלת הצעת הרכש המלאה, וכי ניתן להגישהּ כתובענה ייצוגית".
--- סוף עמוד 10 ---
מכאן, שהמחוקק ביקש למנוע מצב בו החזקותיו של הציבור בחברה תפחתנה מעשרה אחוזים, ובעל שליטה נדרש לבחור בין רכישת כל מניות החברה או להימנע מלחצות את קו ה-90%. המחוקק מחייב אפוא לפרסם הצעת רכש לכלל בעלי המניות בחברה כך שיתאפשר להם "להיפטר" ממניותיהם מבלי להילכד כמיעוט מבוטל בחברה פרטית, ללא שוק למכירת מניותיהם (ראו בהט, עמ' 100-98; להרחבה ראו עניין עצמון, פסקאות 40-30). ככל שבעל השליטה לא מצליח להשיג בהצעת הרכש המלאה יותר מ-95% מהון המניות, הוא ייאלץ לחזור ולרדת אל מתחת ל-90%. בתמצית, ניתן לומר כי ההסדר החוקי הנוגע להצעת רכש מלאה, מנסה לאזן בין הפגיעה הקניינית בבעלי מניות המיעוט הנכפים למכור את מניותיהם, לבין מצב בו המציע נמצא נסחט על ידם, בבחינת איזון שעשה המחוקק בין חשש ל"גזלן" לבין חשש ל"נצלן".