הזכות לפיטורי הדירקטורים - הסכם הברירה מניח בידי טנידה כוח השפעה מסוים על מינוי שני דירקטורים מומלצים בידה אולם אינו שולל את כוחו של זאבי, השולט בחברות, לפטר את מי מן הדירקטורים. קומיסר וזאבי הביעו את השקפתם שהסמכות הזאת מאיינת את כוחה של הזכות להמליץ על מינוי כאמצעי שליטה [קומיסר – פ/7153, 7528; זאבי - 2999 ].
התביעה סבורה שבהשקפה זו אין ממש והוא משלושה טעמים. הטעם הראשון הוא שהוראת הדין המגדירה "אמצעי שליטה" מהו מתמקדת בזכות למנות דירקטור. מכאן ברור שהכוח לפטר דירקטור אינו גורע ואינו שולל את משמעות זכות המינוי כ"אמצעי שליטה". הטעם השני הוא שלפי הסכם הברירה שניים מן הדירקטורים צריכים להיות מקרב מומלצי טנידה. לפיכך פיטורי דירקטור יוליכו למינויו של דירקטור חדש שהומלץ בידי טנידה. לפי זה, בהיבט של כוח שליטה, אין לסמכות הפיטורים כל משמעות. הטעם השלישי נעוץ בעובדה שזאבי פיטר בשלב מסוים את רום מתפקיד של דירקטור בחברות זאבי ובסיוע קומיסר הסתיר את הפיטורין מרום ומצ'רנוי. אין זאת אלא שזאבי וקומיסר היו מודעים לכך שלפי ההסכם יש להחליף את הדירקטור המפוטר בנציג אחר של טנידה.
הקול המכריע - בהסכם הברירה נקבע [סעיף 6.3] שהדירקטוריונים של CSS והחברות הישראליות ימנו יו"ר מקרב הדירקטורים נציגי זאבי שיהיה בעל זכות הכרעה (casting vote) במקרה של
--- סוף עמוד 36 ---
שוויון בהצבעה בדירקטוריון. סברת הנאשמים היא שכוח ההכרעה הזה, שנשמר בידי זאבי, מבטל את המשמעות של הזכות שהונקה לצ'רנוי להמליץ על מינוי שני דירקטורים.
המאשימה גורסת ש"הקול המכריע" אינו משליך על המניעה החוקית של הקניית "אמצעי שליטה". הזכות למנות דירקטור היא לעצמה בגדר "אמצעי שליטה". "אמצעי שליטה" הוא כוח השפעה מסוים על מהלכי התאגיד. האמצעי אינו מקנה, בהכרח, "שליטה" בתאגיד. "הקול המכריע" עשוי להוות אמצעי לריסון "שליטה" אך הוא אינו מאיין את אמצעי השליטה כשהם לעצמם.
זה ועוד זה. פסקת הקול המכריע בהסכם הברירה קובעת שזכותו של זאבי למינוי יו"ר דירקטוריון מטעמו ומימוש הקול המכריע בידי היו"ר תפקע מאליה כאשר בזק תחדל מלהיות "חברה ממשלתית". הוראות דומה תחול, לפי ההסכם, עם מימוש האופציה בידי צ'רנוי. הסכמות אלה מעידות ש"הקול המכריע" נועד למנוע מצ'רנוי השגת שליטה בחברות [פויכטוונגר פ/1447; קומיסר פ/7523, 7528-9] ולא נועד, כהשקפת זאבי, לאפשר ניהול יומיומי תקין של החברות הללו[ זאבי פ/3540-2].