--- סוף עמוד 5 ---
בהקשר זה טענה אדלר כי להודעת המכירה צורפה הצעתה של JP ופורטו פרטי הרכישה הדרושים; מספר המניות הנמכרות, מחיר העסקה, אופן ביצוע המכירה, תנאי המכירה וזהות הרוכשת. לגישתה, בכך קיימה היא את חובתה להפעיל את מנגנון זכות הסירוב.
מכל מקום, כך נטען, אף אם סברה קרסו כי חסרים פרטים בהודעת המכירה אשר בגינם לא הופעל מנגנון זכות הסירוב, הרי שבהתאם לחובת תום הלב מחויבת הייתה קרסו להעלות טענות אלו בטרם יחלוף המועד בו נדרשה להודיע האם היא מממשת את זכות הסירוב.
מעבר לכך, טענה אדלר, על פי לשון הסכם המייסדים (סעיף 5.1.3) והתקנון (סעיף 12.6.4) אין כל חובה כי לבעל המניות המפעיל את מנגנון זכות הסירוב יהיה כבר הסכם מחייב כלשהו עם צד ג'. לכן, אף אם הצעתה של JPהייתה מותנית, כטענתה של קרסו, אין הדבר מאיין את הפעלת המנגנון.
עסקת המכירה ל-JP יצאה אל הפועל והיא בבחינת מעשה עשוי. לגישת אדלר, לא עמדה קרסו על זכויותיה בטרם מימוש העסקה ולא פעלה לעצירת עסקת המכר. לכן, היא מנועה כיום מלהעלות טענות בעניין זה.
ביחס להודעת הבמבי ששלחה קרסו - טענה אדלר כי היא הופעלה בחוסר תום לב, בניגוד להסכמות הצדדים וכי הלכה למעשה היא חסרת כל תוקף משפטי. זאת משום שקרסו לא הייתה יכולה להפעיל את מנגנון הבמבי לאחר שקיבלה הודעה מאדלר על כוונתה למכור את מניותיה ומשניתנה לה זכות סירוב ראשונה.
אדלר תומכת טענה זו במספר טעמים; לגישתה, מנגנון הבמבי וזכות הסירוב הם מנגנונים סותרים. לכן, מרגע שזכות הסירוב הופעלה ראשונה בזמן, היא מאיינת את זכותו של בעל המניות להפעיל את מנגנון הבמבי. כך או אחרת, טוענת אדלר, זכות הסירוב הראשונה ממילא גוברת על מנגנון הבמבי משום שבניגוד לזכות הסירוב, מנגנון הבמבי אינו מעוגן בתקנון החברה אלא רק בהסכם המייסדים.
אדלר מוסיפה וטוענת, כי אף אם ייקבע כי הייתה לקרסו הזכות להפעיל את מנגנון הבמבי בנסיבות שבנדון, אזי קרסו הפעילה את המנגנון שלא בהתאם להוראות המייסדים. במסגרת הודעת הבמבי נכללו תנאים נוספים מעבר לתנאי המחיר ותנאי התשלום, אותם לא רשאית הייתה לכלול: פרעון הלוואותיה של קרסו ושחרורה מערבויות שניתנו על-ידה.
בנוסף, נטען כי הפעלת מנגנון הבמבי בנסיבות המקרה כלל אינה אפשרית. קרסו התחייבה באופן אישי כלפי בעלי זכויות בפרויקטים שונים של החברה וחתמה על ערבויות אישיות כלפי מאות דיירים בשני פרויקטים של החברה בקריית אונו.