יש להעניק רישיון עסק למערערת, בהתאם למידע שהובא לעיונה. לא נפל כל פגם בהחלטת העירייה. בית המשפט המחוזי התערב בשיקול דעת הרשות המנהלית באופן בלתי מידתי ותוך חריגה מסמכות.
עיקר טיעוני המשיבים
"מוניות שרת נאות רחל בע"מ" (המשיבה 1)
- לטענת המשיבה 1 יש לדחות את הערעור משום שהוא נסב על קביעות עובדתיות, ואין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן. יתר על כן, הערעור דנן הריהו למעשה תקיפה עקיפה של ההחלטה השנייה שהתקבלה על-ידי עיריית חולון. לטענת המשיבה 1, בית המשפט המחוזי אמנם ביטל את ההחלטה הראשונה של עיריית חולון אשר העניקה למערערת את רישיון העסק. אולם, לאחר מתן פסק הדין, ובעקבות הטעות שנפלה בהחלטה הראשונה של עיריית חולון, תוקן הפגם על-ידי העירייה בהחלטתה השנייה והיא נעתרה לבקשת המשיבה 1 לקבלת רישיון עסק. משכך, ערעור בשלב זה על פסק הדין של בית המשפט המחוזי הוא ערעור תיאורטי, על עניין שנעשו בו מהלכים נוספים. זאת ועוד: עיון בטענות המערערת מעלה כי זו מבקשת לתקוף את החלטת העירייה השנייה, ובכך חורג הערעור מגדר ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי. על המערערת היה לנקוט בדרך של עתירה מנהלית נגד החלטת העירייה השנייה, ומשלא עשתה כן, הפכה ההחלטה לחלוטה. המשיבה 1 הוסיפה כי גם לגופו של עניין, יש לדחות את הערעור. רצונה של המערערת להחזיר על כנה את החלטת העירייה אשר נולדה מתוך טעות והטעייה אין לו על מה לסמוך. מעולם לא ניתן למערערת רשיון עסק. המערערת הייתה חברת ניהול של המשיבה 1, והרישיון ניתן כל העת עבור חברת הניהול, ולא למערערת. מקומות החנייה שימשו את נהגי המשיבה 1 עוד משנת 1972, ובצדק נקבע כי מקומות אלה שייכים לנהגי המשיבה 1. הניסיון של המערערת להיבנות מהחלטת העירייה השגויה נוגד את הדוקטרינה שלפיה "מעילה בת עוולה לא תצמח עילת תביעה". החלטת העירייה הראשונה מבוססת על מצגים מטעים מצד המערערת, על כן בוטלה כדין על-ידי בית המשפט המחוזי.
עיריית חולון
- לטענת העירייה, אין לשנות מפסק הדין של בית המשפט המחוזי, ואין להתערב בהחלטתה השנייה אשר העניקה רישיון עסק למשיבה 1. בהתאם למסמכים שבידי העירייה, משנת 1979 ועד שנת 1996 ניתן רישיון העסק לחברת "מוניות שרת- זילברשטיין מיכאל". בהמשך, במהלך שנת 1997 נעשה שינוי בתחנת המוניות והחל משנה זו ועד שנת 2003 הייתה "מוניות שרת נאות רחל בע"מ", מי שנחשבת כיום
--- סוף עמוד 7 ---