ביום 21.5.03 נחתם זכרון דברים בין מנהל המבקשת, הרב משה ארנסטר ז"ל ומאיר כהן, מנהל המשיבה, בו הוסכם כי המבקשת תעביר לידי החברה את זכויותיה במקרקעין בתמורה כספית ובדירות מהפרויקט – ובכפוף להסכמת ממ"י (להלן: "זכרון הדברים").
ביום 7.9.03 סירב ממ"י להעביר זכויות מהמבקשת למשיבה וקבע כי באפשרותם להתקשר בהסכם פיתוח רק עם המבקשת אשר קיבלה את המגרשים לתכנון.
ביום 18.1.06 נחתם בין הצדדים הסכם להזמנת שירותי ניהול ובניה, בו נמסרו למשיבה כמעט כל סמכויות הניהול, הבניה וההתקשרות במקרקעין, בעוד שהתמורה למבקשת הוגדלה מהתמורה שנקבעה בזכרון הדברים. בעקבות ההסכם שילמה המשיבה את דמי ההיוון בסך של כ-52 מיליון ₪. בהסכם נקבע כי אין בו העברת זכויות וכי הוא מבטל כל הסכם שקדם לו. לאחר שהתעוררה מחלוקת בין הצדדים, התקיימה בוררות לפני הרב מרמורש מביה"ד של הרב קרליץ, לפי תניית הבוררות שבהסכם ביניהם.
ביום 23.11.06 ניתן פסק בורר של הרב מרמורש ובו נקבע שההסכם בין הצדדים מחייב, ובהתאם חייב הבורר את המבקשת לחתום על ייפוי כוח לטובת המשיבה.
המבקשת הגישה בקשה לביטול פסק הבורר (ה.פ. (ת"א) 128/07) ובו נטענו כמעט כל עילות הביטול שבחוק, לרבות העילה כי לא קיים הסכם בוררות בר תוקף וכי הבורר חרג מסמכותו, וכן שנהג במשוא פנים.
ביום 24.3.08 ניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה בין הצדדים, לפיו יאושר פסק הבורר של הרב מרמורש; הבקשה לביטול תידחה, כאשר המבקשת חוזרת בה מכל הטענות שהועלו כלפי הבורר ופסק הבורר; ונחתם נספח שינויים לחוזה מיום 18.1.06 וייפוי כוח בלתי חוזר מהמבקשת למשיבה (להלן: "הסכם הפשרה" ו"נספח השינויים" בהתאמה). בנספח השינויים מופיע סעיף בוררות בו קבעו הצדדים כי הבוררים יהיו הרבנים מאיר הייזלר, אליהו פוזן ויואל פרידמן, מבית הדין של הרב קרליץ.
בהמשך התנהלה בוררות מעת לעת לפני הבוררים וניתנו מספר החלטות אופרטיביות בנוגע ליישום ההסכם.
ביום 21.10.13 שלח ב"כ המשיבה עו"ד שי שגב מכתב לממ"י מטעם המשיבה והמבקשת, בו ביקש לקבל אישור עקרוני לביצוע העברת הסכם הפיתוח מהמבקשת למשיבה. ממ"י השיבה בחיוב ביום 4.11.13, והתירה את העברת הזכויות שבהסכם הפיתוח (נספחים 18 - 19 לתשובת המשיבה).
לאחר מכן התקיימו מספר דיוני בוררות בנושא העברת הזכויות, וביום 30.12.14 ניתן הפסק הנדון.
- בהקשר זה אעיר כי הרב משה ארנסטר ז"ל הקים את המבקשת וחתם על זכרון הדברים, ובניו מעורבים במבקשת: על פי התצהירים שהגישו, הרב אליעזר ארנסטר חבר ועד המבקשת ומורשה חתימה, והרב זאב ארנסטר היה נוכח בערב החתימה על ייפוי הכוח במסגרת הסכם הפשרה. שניהם חתומים מטעם המבקשת על ייפוי הכוח הבלתי חוזר לטובת המשיבה, כך שכפי הנראה לפחות בתקופה הרלוונטית הרב זאב ארנסטר היה אף הוא מורשה חתימה.
פסק הבוררות
- פסק הבוררות הוא ארוך ומפורט. ביה"ד מפרט את השתלשלות העניינים, וקובע כי לאורך השנים נדרשו חתימות המבקשת על מסמכים שונים אך העמותה סירבה לחתום, למרות החלטת ביה"ד שחייב אותה בכך. ביה"ד מציין בפסק הדין שהתרה במבקשת כי תחויב לשאת בנזקי הפרויקט שייגרמו כתוצאה מהעיכוב, כאשר בעת האחרונה קיבל התובע (מאיר כהן והמשיבה שלפניי) את הסכמת המינהל להעביר את זכויות המקרקעין על שמו, ועל כך נסוב הדיון. ביה"ד מפרט את טענות הצדדים וקובע כדלקמן:
ביה"ד מקבל את עמדת התובע כי העסקה במהותה כמוה כעסקת מכר, והמסגרת שניתנה לה הייתה פועל יוצא מאילוצים שהיו בזמנו, ועל כן ככל שניתן להוציא לפועל את העסקה כמכירה גמורה, הרי הוא ביטוי נכון של רצון הצדדים בהתקשרותם, וזכותו של הרוכש לדרוש כי העסקה תבוצע בדרך נכונה יותר המשקפת את המוסכם.