למרות זאת, אילו העמותה הייתה ממלאה את חובותיה כלפי התובע באופן שוטף ומאפשרת להוציא לפועל את זכויותיו לא היינו נזקקים לשנות את מבנה העסקה כפי שנעשה לאחר מכן, אולם בפועל העמותה הקשתה על התובע להתקדם בכל שלב ועל כן נכון לתקן את העסקה באופן המתאים לכוונתם בהתחייבות הראשונית, גם סירובה של העמותה כיום להעברת הבעלות אינה נראית עניינית והוא המשך לאותם קשיים שהיא מערימה על התובע. הטיעון כי העברת הבעלות מסכנת את מעמד העמותה כמלכ"ר הינו בלתי סביר שכן האופציה החילופית לפיו תמכור העמותה מאות יחידות דיור ישירות לרוכשים, מעמידה את העמותה כעוסק מובהק, אדרבה העברה חד פעמית של הקרקע מטיבה עם העמותה.
גם הטיעון כי יגרם נזק לעמותה לענין הקצאה נוספת אינו סביר, זאת משום שגם כיום ההסכם שנחתם בין הצדדים משמעותו עיסקת מקרקעין, כך גם הוגדרה עיסקא זו ברשויות המס, בתביעתם לשלם בגין ההסכם מס רכישה. עובדה זו ידועה גם לממ"י כך שההנחה שניתן להסתיר עסקה זו מעיני ממ"י הינה אשליה.
לאור העובדה כי האימון בין הצדדים פגום ובשל כך קיים חוסר יכולת להגיע לשיתוף פעולה, רואה ביה"ד לנכון לנתק את יחסי העמותה מהתובע ולהעביר את הבעלות לתובע, במקביל לכך, שהתובע ימלא את כל חיוביו החוזיים כלפי העמותה.
כן קבע ביה"ד כי העברת הבעלות תשמיט את הבטוחה הטבעית להבטחת חיובי התובע כלפי העמותה, ולכן על התובע להמציא ערבות בנקאית שתבטיח את זכויות העמותה. ניתנו הוראות אופרטיביות, לפיהן: העמותה תחתום על כל מסמכי העברת המקרקעין לרשות התובע ותפקידן בביה"ד בתוך 21 ימים, לאחר מכן ימציא התובע ערבות בנקאית לעמותה (המשיבה) כנגד שש דירות, וימציא ערבות בנקאית על כל חיוביו הנוספים כלפי העמותה שנקבעו בהסכם. לאחר מכן יעביר ביה"ד את מסמכי העברה לרשות התובע.
עוד נקבע בעניין התביעה לפיצוי בגין עיכוב, כי התביעה לא נתמכה בנתונים מספריים ובמסמכים ולכן תדון מאוחר יותר.
- אדון תחילה בבקשה המקורית לביטול פסק בורר.
הטענה כי הבוררים לא היו מוסמכים לדון בהעברת זכויות המקרקעין (סעיף 24(3) לחוק)
- המבקשת טוענת בבקשה כי במשך שמונה שנים התקיימה בוררות והתעוררו מחלוקות לגבי קיומו של ההסכם משנת 2006 ולא הועלה נושא הזכויות במקרקעין, כיון שבית הדין לא ראה עצמו מוסמך לדון בכך וגם הצדדים סברו שהנושא בלתי שפיט. נושא הזכויות התעורר רק בשנת 2014 מצד המשיבה, אשר טענה כי כוונת הצדדים הייתה להעביר את הזכויות ולאחר שהוסר החסם להעברת הבעלות, דהיינו - אישור המינהל, אזי יש להעביר את הזכויות. המבקשת התנגדה בתוקף לטענה זו והבהירה פעם אחר פעם בבוררות לפי הסכמת הצדדים לעסקה, הסוגיה אינה נתונה לדיון, וכי מעולם לא התכוונה לוותר על זכות הבעלות. לדבריה, בפסק הבוררות ישנה התעלמות מטענתה כי העסקה אינה עסקת מכר וכי בית הדין אינו מוסמך לדון בנושא, והדבר מקים עילת ביטול לפי סעיף 24(3) לחוק.
- המבקשת הטעימה שהיא דורשת להישאר בעלת הזכויות במקרקעין "מאחר וזו הבטוחה האמיתית היחידה שלה לקיום ההסכם והקמת הפרויקט"; ובהמשך הוסיפה טעמים נוספים: שלא תעביר את הבעלות תוך סיכון סיכויה לקבל הקצאות שטח נוספות; כי המבקשת היא מלכ"ר וממילא היא לא רשאית לספסר בקרקעות; והעמותה ביקשה לשמור על צביון השכונה ואנשיה כפי שהורה ההסכם (המעניק לה זכות החלטה מי זכאי לרכוש בפרויקט).
- המשיבה מתנגדת לבקשה, ולשיטתה, מאז 2003 מתקיימת מערכת הסכמים בין הצדדים שעיקרה הוא מכירת הזכויות במקרקעין מהמבקשת למשיבה לשם ייזום פרויקט בניה לציבור החרדי על הקרקע, בעוד שבמהלך השנים המבקשת מערימה קשיים על המשיבה לביצוע הפרויקט, בניסיון לשפר את תמורתה בהתקשרות בין הצדדים. לכתחילה הצדדים חתמו על זכרון דברים ובו מכירת הזכויות, אך מכיוון שהמינהל לא הסכים ליתן אישור אלא לבעלי הזכויות, כך שלא היה ניתן להעביר את הזכויות, נשארה המבקשת כבעלת הזכויות הרשומה; ומכאן הסתעפה מערכת הסכמים ופעולות, אשר גם הצריכו הליכי בוררות כיון שלטענת המשיבה, המבקשת הערימה קשיים על המשיבה בכל שלב לקידום הפרויקט. כשהמינהל אפשר את העברת הזכויות בסוף שנת 2013, המבקשת לא עמדה בהתחייבויותיה ועל כן פנתה המשיבה לניהול הבוררות דנן בנושא הבעלות במקרקעין.
- המשיבה טוענת כי סעיף הבוררות שנקבע בנספח השינויים להסכם הפשרה הוא סעיף רחב, המסמיך את הבוררים לדון בשאלת העברת זכויות המקרקעין בין הצדדים, כבכל חילוקי הדעות הקשורים לחוזה ונוגעים ליישומו. המשיבה אף מפנה לסעיף 15 לנספח השינויים הקובע כי "במידה והמשיבה תרצה למכור זכויות בפרויקט (פרט להעברת זכויות לרוכשים) תידרש הסכמת הבוררים"; ומכאן כי הבוררים הוסמכו לדון בהעברת הזכויות שבפרויקט אף מעבר להעברתן לרוכשים, לרבות רישום הזכויות על שם המשיבה. כן היא מצביעה על ניסוח ייפוי הכוח הבלתי חוזר שחתמה המבקשת לטובת המשיבה, הממנה את המשיבה "לרכוש ו/או לקבל ו/או למכור ו/או לתת... את המקרקעין", ותוהה, למַה נועד ייפוי הכוח אם לא שהמשיבה תרשום את המקרקעין על שמה.
- הצדדים קיימו שלושה דיוני בוררות ובהם המבקשת לא טענה טענה בעניין הסמכות, כך שהיא מושתקת מלטעון טענה זו כעת. בתשובת המשיבה צוטטו מספר אמרות מפרוטוקולי הבוררות, מטעם המבקשת, המשיבה וביה"ד, המלמדים על כך שהדיונים עסקו בנושא הבעלות והעברת הזכויות, בניגוד לטענת המבקשת. זאת, לרבות ציטוט של הסכמת ב"כ המבקשת בדיון הבוררות להעברת הזכויות אם המשיבה תיתן ערבות לשיפוי הנזקים שנגרמו למבקשת לטענתה.
- בעניין זה יש לקבל את טענות המשיבה במלואן. סעיף הבוררות שנחתם במסגרת הסכם הפשרה, אשר אושר בפסק דין, קובע כדלקמן:
"בכל מקרה של חילוקי דעות ו/או הקשור לחוזה בין המבקשת למשיבה, לרבות נספח זה, ולרבות פרשנות, יישום, וכל שאלה אחרת הנובעת מההסכמים הנ"ל ו/או הקשורה בהם ו/או בביצועם יכריע בית הדין הרבני של הגר"ן קרליץ שליט"א בהרכב: הרב יואל פרידמן, הרב אליהו פוזן שליט"א, הרב מאיר הייזלר שליט"א (להלן: 'בית הדין') אשר ישמשו כבוררים מוסכמים בעניין דנא והכרעתם תהיה סופית ומוחלטת...".