בסט טוען כי השיהוי לא גרם לסונול לשנות את מצבה לרעה אלא דווקא שיפר את מצבה: התביעה הכספית מתייחסת לשנים 2002 – 20077. לו בסט לא היה משתהה והיה עותר להשתחרר מהמערכת החוזית בסמוך למועד פרסום ההודעה המעדכנת של הממונה על ההגבלים העסקיים, סונול היתה מפסידה את רווחי היתר שגרפה בין השנים 1996 ועד 2002. מאידך, אפילו לאחר הגשת התביעה דנן כנגדה עדיין נותרים בידי סונול רווחים משמעותיים הנובעים ממכירת דלקים ומוצרים בתחנה ב"מחירי שוק". לא זו אף זו: ככל שתתקבל התובענה וסונול תידרש לשלם לבסט תשלום חד-פעמי בגין הנזקים שגרמה לו, הרי שאין הדבר מהווה ״שינוי מצב לרעה״, אלא מהווה פרעון ע"י סונול של חלק מתשלומי העבר שסונול נותרה חייבת לבסט, ויש להוסיף להם הפרשי הצמדה וריבית משפטית.
הסעד ההצהרתי
- במסגרת תובענה זו (ראו סעיף 140 לכתב התביעה) עותר בסט לכך שבית המשפט יצהיר כדלהלן:
42.1. כי המערכת ההסכמית, על כל חלקיה, ובכללם ההסכם הבסיסי, שטר חכירת המשנה, וההסכם הקמעונאי, ולחלופין - תניות הבלעדיות ו/או תניות הכתבת המחירים ו/או כל חלק מהמערכת ההסכמית וכל תנאי או שילוב תנאים במערכת ההסכמית המביאים, במפורש ו/או במשתמע, לבלעדיות ארוכת טווח של סונול ו/או למתן ״כח״ לסונול להכתיב לבסט את מחירי מוצרי הדלק ו/או לפינוי בסט מהמקרקעין, מכל סיבה שהיא - בטלים ומבוטלים ו/או בוטלו כדין על ידו.
42.2. כי הוא זכאי לרכוש מוצרי דלק לתחנה מכל ספק ו/או מקור אספקה, ולחלופין - כי יהיה זכאי לרכוש מוצרי דלק לתחנה מכל ספק ו/או מקור אספקה עם תום תקופת הסכם העברת ההפעלה.
--- סוף עמוד 15 ---
42.3. לחלופין, וככל שהוראות המערכת ההסכמית יוכרו כתקפות ומחייבות - כי סונול מחוייבת שלא להפלות את בסט לרעה בגין תנאי המכירה, האספקה או העמלה או ההטבות בהשוואה לכל תחנת דלק אחרת ברשת ״סונול״, לרבות ״תחנות משוחררות״, ללא תלות בקיומו או אי קיומו של הסדר בלעדיות ארוך טווח.
42.4. כי הסכם העברת ההפעלה בטל מעיקרו, ולחלופין - בוטל כדין על ידי בסט, ולחלופי חילופין - בית המשפט יצהיר על בטלותו.
הסעד הכספי
- במסגרת התובענה תובע בסט מסונול פיצוי כספי השווה לפער בין המחירים אותם הוא שילם לסונול לבין המחירים ששילמו לה תחנות משוחררות במהלך השנים 2002 – 2007. את תביעתו זו מנסה בסט לתמוך בפסק הדין שניתן בעניין ה"ע 489/98 דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' תחנת דלק שערי חולון בע"מ(לא פורסם, 22.10.1998)(צורף ע"י בסט לסיכומיו).
- לטענת בסט, העילות בגינן הוא תובע קבלת פיצוי כספי מסונול מבוססות, לדבריו, עלסעיף 50בחוק ההגבלים העסקיים, על סעיף 19 בחוק החוזים האחידים; ועל זכותו לקבל מסונול פיצוי והשבה חוזית (מחמת הפרת ההסכם הקמעונאי על ידי סונול ובטלות המערכת ההסכמית בשל היותה הסדר כובל) (להלן: " הפיצוי" או "גביית היתר").
- בהסתמך על חוות דעת המומחה מטעמו, הכלכלן, מר גדעון טויסטר, טוען בסט כי נזקיו ביום הגשת התביעה נאמדים בסכומים שבין 20,549,000 ש"ח ל- 25,878,000 ₪,כאשר סכום התביעה הנקוב בכתב התביעה עומד על סך של 23,000,000 ₪.
- בסט מציין כי בהתאם לנובע מחוות דעתו של המומחה מטעם סונול, פרופ' וייס, ברי כי נזקו עולה לכדי סך של 20,523,244 ₪.(ראו סעיף 1344 ונספח א' בסיכומי בסט).
- בסט מוסיף וטוען כי בענייני הגבלים עסקיים הפסיקה הכירה בשיקולים המצדיקים הגדלת סכומיהם של הפיצויים הנפסקים, בפסיקת פיצויים בדרך של אומדנא, בהטלת נטל ראיה מופחת על התובע, ובהעברת הנטל במקרה של אי-ודאות לכתפי הנתבע.
- בסט טוען כי טענות סונול בדבר ״אי הקטנת נזק״ או ״הסתכנות מרצון״, אינן רלוונטית לענייננו, מאחר שתשלום הפיצוי הנתבע ממנה לבסט לא יותיר אותה בחוסר כלשהו.
- בסט טוען כי בחישוב הפיצוי הנתבע על ידו בגין נזקיו אין להתחשב או להפחית הוצאות השקעתה של סונול בתחנה: ראשית, בכתב ההגנה התייחסה סונול לטענה זו רק בקשר
--- סוף עמוד 16 ---