לתביעת השבה החוזית, ולפיכך – טענת הפחתה יכולה להישמע רק ביחס לעילת ההשבה החוזית, ולא לגבי עילת הפיצוי על פי סעיף 50 בחוק ההגבלים העסקיים, או ביחס לעילת הפיצוי החוזי. בסט כופר בטענת סונול לפיה ויתר על טענת הרחבת החזית בעניין זה. שנית, התביעה הכספית מתייחסת לנזקים שנגרמו לבסט בין השנים 2002 – 2007. בהתחשב בכך טוען בסט כי על מנת להפחית מהפיצוי הנתבע על ידו סכומים אשר לדעת סונול מגיעים לה ממנו ואשר מקורם בתקופת זמן שונה, מוטל היה על סונול להגיש תביעה שכנגד, או לטעון טענת קיזוז בכתב ההגנה, ולא די בהכחשה כללית של גובה הנזק הנתבע. שלישית, סונול לא הוכיחה את סכומי השקעתה בתחנה. המסמך היחיד עליו מתבססת סונול בהוכחת הנזק אינו מהווה רשומה מוסדית, וסונול לא צירפה חוות דעת מומחה המעידה על עלויות השקעותיה בתחנה. רביעית, השקעותיה בתחנה הוחזרו לסונול בנקודת זמן שקדמה לשנת 2002, דהיינו – במועד שקדם לתקופת התביעה הכספית.
- בסט מוסיף ותוקף את חוות דעת המומחה מטעם סונול, פרופ' וייס. ראשית, הריבית לפיה מחושבת הוצאות השקעתה של סונול בתחנה הינה בשיעור שנתי של 10%, בעוד שהרבית עבור גביית היתר מחושבת על פי ריבית משפטית. דרך זו יוצרת עיוות באופן שככל שחולף זמן ממושך יותר - סכום השקעתה של סונול בתחנה הולך וגדל (ב- 10% לשנה לפחות). שנית, המומחה מטעם סונול חישב את הוצאותיה של סונול על ידי היוון הוצאותיה לעבר, תוך התעלמות מוחלטת מהסכומים שיש לזקוף ״לחובתה״ (גביית היתר) בתקופה זו. תעלול חשבונאי זה יוצר ״מקדמה״ בסכום לזכות סונול. שלישית, המומחה מטעם סונול התעלם מהרווחים שצברה סונול במהלך התקשרותה עם בסט ואשר גרמו לכך שסונול החזירה את השקעתה בתחנה תוך זמן קצר יחסית.
ד. טענות סונול:
שיהוי
- סונול טוענת כי דין התובענה להידחות על הסף עקב שיהוי קיצוני בהגשתה. לטענתה, דוקטרינת השיהוי חלה הן על תביעות מן הדין, והן על תביעות מן היושר.
- סונול מוסיפה וטוענת כי בסט השתהה שיהוי רבבהגשת התובענה שכן טענותיו בדבר אי חוקיות המערכת ההסכמית והפרתה נטענו על ידי בסט לראשונה בשנת 2009, בחלוף כ-24 שנים ממועד החתימה על המערכת ההסכמית, ולאחר חלוף למעלה מ-13 שנים ממועד פרסום ההודעה המעדכנת של הממונה. לטענת סונול, העובדות המרכזיות עליהן מבוססות עילות התביעה היו ידועות לבסט כבר במועד התרחשותן, החל משנת 1985 ואילך. יתרה מזו: אין חולק כי בסט ידע כבר בשנת 1993 על קביעת הממונה, ועל הטענה כי הסכמי הבלעדיות מנוגדים לכאורה לחוק ההגבלים העסקיים. לטענת סונול,
--- סוף עמוד 17 ---