40.2. שנית, הסכם העברת ההפעלה לא נכרת ״מרצון חופשי" שכן בסט היה נתון לכבילה ונאלץ להסכים לתנאים מקפחים ובלתי חוקיים.
40.3. שלישית, הסכם העברת ההפעלה מהווה "מיזוג חברות" שלא אושר על ידי הממונה על ההגבלים העסקיים.
40.4. רביעית, בעת החתימה על הסכם העברת ההפעלה בסט לא היה מיוצג, ולא היה מודע לעמדת משרד הביטחון לפיה העברת הפעלת התחנה לצד שלישי טעונה הסכמה מצדו. בסט מוסיף כי בעת החתימה על הסכם העברת ההפעלה סונול הציגה בפניו מצג לפיו אין מבחינתו שום סיכון בהתקשרותו בהסכם זה. בסט טוען כי לו היה מודע לכך שההסכם העברת ההפעלה עלול לסכן את זכויותיו בתחנה, לא היה מתקשר בו. לפיכך, טוען בסט, כי הוא זכאי לבטל את הסכם העברת ההפעלה מחמת הטעיה (סעיף 15 בחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים")), או לחלופין - עקב טעות שטעה בעת התקשרותו בהסכם זה (סעיף׳ 14(א) בחוק החוזים), או לחלופי חילופין – בנסיבות העניין על בית משפט להורות על ביטולו של ההסכם עקב קיום טעות לפי הוראות סעיף 14(ב) בחוק החוזים.
שיהוי
- בסט טוען כי יש לדחות טענת סונול לפיה התובענה הוגשה בשיהוי מהטעמים המפורטים כדלהלן:
41.1. ראשית, תביעתו הינה תביעה ״מן הדין״, ולא ״מן היושר״, ולפיכך טענת שיהוי אינה חלה לגביה.
41.2. שנית, גם אם היה מדובר בתביעה שביושר, לא עומדת לסונול טענת שיהוי מאחר שלא מתקיימים התנאים להתגבשותה:
בסט לא עשה שימוש בלתי נאות בזכות התביעה, ולא פגע בציפייה של סונול שלא להיתבע: לגירסת בסט, בעת החתימה על המערכת ההסכמית הוא לא היה מיוצג, ולא ידע אודות אי-החוקיות שדבקה בהסכמים אלה. לאחר קביעת הממונה על ההגבלים העסקיים נציגי סונול הציגו בפניו מצג לפיו מה שייקבע בהליכים המשפטיים לגבי תחנות אחרות – יחול גם לגביו. בהסתמך על כך טוען בסט כי השתהותו בהגשת התובענה נבעה ממצגיה אלה של סונול ונציגיה.
בסט מוסיף כי לא הציג מצג לפיו הוא ויתר על זכות תביעתו. בהתאם לפסיקה, עצם ההשתהות בהגשת התובענה, כשלעצמה, אינה מעידה על ויתור על הזכות
--- סוף עמוד 14 ---
להגיש תביעה, ונדרש מצג ברור לגבי ויתור כזה שלא הוצג על ידי בסט במקרה דנן. לדידו של בסט – הסכם העברת ההפעלה אינו מהווה ויתור על זכות התביעה שלו כלפי סונול, ואין הוא רלבנטי לתקופה שקדמה לו או שארעה לאחר חתימתו. בנוסף, בסט טוען כי באופן דומה לא ניתן להסיק מהעובדה שבמהלך השנים הוא המשיך לשלם לסונול תשלומים כפי שדרשה ממנו, כי הוא ויתר על תביעתו כנגד סונול, וכי השלים עם המציאות שנקבעה בחוזים שביניהם. לדידו, עובדות אלה אינן מבססות ויתור מצדו על זכויותיו כלפי סונול מאחר שבגדרה של המערכת ההסכמית לא נקבעו סכומים ספציפיים עבור אספקת המוצרים או מנגנונים לחישובם. יתרה מזו: התשלומים אותם שילם בסט לסונול לפי דרישותיה נבעו מחששו מכך שאי פרעונם לסונול עלול לסכן את זכויותיו בתחנה.